היי, אני אשמח לעזרה.
זה כבר שנים ככה ואני לא יודעת למה.
לפני כמה שנים, הייתי תולשת לעצמי שערות מהראש שלי, הייתי פשוט מתעסקת בזה כל יום וכל היום. מתעסקת בלתלוש אותן. אחת אחרי השנייה. שערה שלא חלקה מספיק, (השיער שלי חלק), שהיא מרגישה קצת מתולתלת, אני תולשת אותה בתור הנאה.
מפצלת גם את הקצוות השרופים שיש לי בשיער. יכולה לשבת ככה שעות ולפצל אותן.
אני אוהבת את השיער שלי, ניסיתי להפסיק אבל אני פשוט לא מצליחה.
אני לא יודעת אם זה מלחץ, כי במצבי לחץ זה נהיה יותר גרוע.
זה כבר שנים ככה שאני תולשת אותן. שלא נדבר על זה שיש לי נשירה גם.
ניסיתי לראות מצבים של אנשים אחרים, כאלה שאין להם שיער ואולי זה יגרום לי להעריך את שלי ואני אפסיק לתלוש, אבל זה לא עוזר. אין לי אומץ לגזור קצוות כי השיער יתקצר ואני אוהבת אותו ארוך.
התלישה עצמה נותנת לי תחושת סיפוק, אני לא יודעת להסביר את זה. בזמן התלישה אני מרוכזת עם עצמי, חושבת עם עצמי, בשקט שלי. אני לא יודעת אם זה קשור למצבי רוח שיש לי, או בגלל שאני הפכפכית לפעמים. שמחה ואחרי זה עצבנית או עצובה, שוב שמחה ואחר כך המצב רוח משתנה שוב.
זה מגיע לשלב שאני תולשת שערות, ובסוף אני קמה ורואה שיש לי ליד המיטה מלא שערות שלי שתלשתי כל הזמן הזה.
אני אשמח לעזרה! אני מאוד רוצה להפסיק עם זה. תודה לעונים! בבקשה לא לשפוט.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות