טוב אני לא יודעת כבר מה לעשות
אני אהבתי אותו כמו שלא אהבתי מעולם
הבעיה שהוא בן 22 ואני מכירה אותו רק מצאטים... בחיים לא אהבתי ככה, הוא מדהים ואני מסוגלת להגיד לו הרבה דברים שלאחרים לא. לא ממזמן הוא ניתק קשר כי הוא פחד שהוא עוצר לי גיל ההתבגרות, הוא צודק והכל אבל ממש קשה לי בלעדיך
אני כל הזמן חושבת עליו, וכשמזכירים או מדברים על אהבה הוא ישר עולה לי לראש.
תמיד הייתי מחכה לו שיחזור ולדבר איתו ומחכה ללילה טוב שלו.. קשה לי בלעדיו אני מרגישה מפגרת כבר, לא מסוגלת לדבר עם אף בן, לא מסוגלת לחשוב על אף אחד אחר, לא מסוגלת לכלום. האמת שאמא שלי ידעה עליו אבל לא יותר מידי פרטים... רק את הגיל וביקשה שאנתק קשר..
קשה לי ממש והחיים בכלל נהרסים לי מול העיינים, הביטחון שלי בפח ואין לי כבר מה שיעלה אותו.. קשה לי הכל! הרבה אנשים מלזלזלים באימרה של ״מה כבר עברת״ ועברתי מלא. אולי אני קטנה בגיל אבל אני נורא בוגרת וחוקרת ויודעת ומקשיבה.
היו מרביצים לי ביסודי, חרם בכיתה ג׳-ה׳, פתחו עלי דברים מזעזעים והיו פשוט מקללים אותי.
אני שונאת את עצמי ברמות מזעזעות אני כל בוקר מאחלת לעצמי לא לקום. הביטחון שלי בפח, אני מתגעגעת אליו, אני שונאת את עצמי, קשה לי הכל ואני מוותרת. אין כבר מה שיכול לעזור לי אני מרימה ידיים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות