שלום לכולם,
אני בת 27 בקרוב אבל יש נושא שמטריד אותי כבר כמעט 14 שנים.
כשהייתי צעירה, בת 13, הכרתי בחור בן 15 בקייטנה. התאהבתי בו ונוצלתי על ידו כאשר הוא לחץ עליי לעשות איתו דברים מיניים (לא קיימתי איתו יחסי מין, ואפילו לא נגעתי לו באיברים האינטימיים), שאני מרגישה שהיו הרבה מעבר לגילי. יכול להיות שהיום ילדות חשופות ליחסים כאלו וזה נורמטיבי אבל אני הרגשתי שממש חציתי את הגבול. הוא לא אנס אותי כי אני הסכמתי אבל הייתי נתונה ללחץ חברתי מאד גדול. ה"קשר" נגמר מאד מהר מכיוון שהבחור גר בניו יורק. הזכרונות האלו מלווים אותי כל החיים ואני לא מצליחה לשכוח אותם. עוברת בי צמרמורת כשאני חושבת על הגיל שבו חשפתי את עצמי מול גבר וגם תחושת גועל ואשמה.
עברו הרבה שנים מאז, זה זכרונות שקשה לי לספר לאנשים שקרובים אליי, ומעולם לא עשיתי זאת. אני בחורה יציבה, סטודנטית בשנה אחרונה לתואר ויש לי חבר כבר 3 שנים. אני קרובה אליו ומספרת לו הכל. את הזיכרון הזה קשה לי לחלוק מכיוון שבכל פעם שאני חושבת על זה רק אני מתכווצת.
בזמן האחרון אני חושבת שהמקרה הזה משפיע לי על החיים יותר ממה שחשבתי. מעולם לא הייתי בסטוץ ושכבתי עם מישהו סתם. היום כבר לא אכפת לי כי יש לי חבר, אבל בעבר גם אם רציתי לא הייתי מסוגלת לעשות את זה. מעבר לכך גם בחיים האינטימיים שלי קשה לי - תמיד היו לי בני זוג לתקופות ארוכות אך מעולם לא גמרתי. אני מרגישה ריגוש ואני אוהבת לקיים יחסי מין אבל אני לא מצליחה לגמור. מעט לפני שאני גומרת אני פשוט עוצרת - משהו משתנה לי מחשבתית בתוך הראש ואני מפסיקה את האקט. לפעמים גם יש לי תחושת גועל מיחסי מין שאני לא שולטת בה. בזמן האחרון קשה לי לשכב עם החבר שלי למרות שאני מאד אוהבת אותו ורואה את החיים שלנו ביחד. בנוסף, אני מאד רוצה לגמור ומפחדת שאני פשוט לא מסוגלת.
מה לעשות? כיצד להתמודד עם הזכרונות? עם המציאות?
מצטערת אם כתבתי הרבה, ואני אשמח לתגובות הולמות. למרות האנונימיות היה לי קשה לחשוף את עצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות