היי לגולשי אסק פיפל, טוב אז ככה, כל החיים התחמקתי מאירועים משפחתיים ולא הייתי באה,ואני כבר בגיל שבוא נגיד ששמים לב לזה שאני לא מגיעה ומאירים על זה.
וכשאני באולם אני יושבת ומתביישת לרקוד ליד ההורים והמקורבים.
לא יוצרת קשר עם אף אחד בצורה נורמלית, לא אוכלת לא שותה אני לא מזהה את עצמי בכלל במקומות כאלה כי כשאני יוצאת עם החברים שלי למועדונים וברים ומסיבות טבע אני הכי זורמת שבעולם ושם...כלום. אני פסל, תרתי משמע.
זה משהו שנגרר איתי מהילדות עד היום ואני לא יודעת מה ואיך להתגבר על זה ופשוט ליהנות באירועים שלנו כי ממש לא כיף לי אני רק מחכה שתגמר החגיגה ושנחזור כבר הביתה. יש בי מין פחד כזה שמעורב עם ביישנות בכל מה שקשור לדודים ומקורבים ואין לי מה להסתיר..מין פחד להיפתח ולזרום יותר, לדבר יותר..פשוט יותר להתקרב. וזה ממש מאכזב אותי שזה ככה.
**יש מחר יומולדת לאחי ואחנו חוגגים לו באולם ואני לא רוצה לבוא אבל כלכך הרבה אנשים באים ומי אני שלא אבוא למאורע כזה? אנשים באים מחוץ לעיר נסיעה של כשעתיים ואני נסיכת הבית לכאורה שלא בא לה לבוא.
אני לא יודעת מה לעשות! אולי לשתות לפני ולהשתחרר קצת? אני עושה את זה רק בשביל אחי היקר והוא לא יודע על, זאת מסיבת הפתעה ואם הוא יגלה שלא הועלתי בטובי להגיע ליום כזה חשוב הוא פשוט לא ידבר איתי. ואני לא רוצה לפגוע לא בו ולא בהורים.
מה עושים לעזאזל?! איך להשתחרר ולקחת הכל באיזי? עצות?..
תודה רבה לעונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025