שלום שמי לימור אני בת 31.
אני נשואה שנה כמעט למישהו מדהים שיש בינינו אהבה גדולה.
יש לי ילדה מזוגיות קודמת,בת 5 ולו יש ילד בן 3 כמעט מזוגיות קודמת.
את הילד אני מגדלת מאז שהכרתי את בעלי, שנה וחצי כבר.
האמא בהוסטל לא כשירה מבחינה רפואית,ובעלי מגדל אותו מגיל 3 חודשים.
הוא הבן שלי לכל דבר,הוא קורא לי אמא , והוא אח של הבת שלי לכל דבר.
אבל..הוא ילד פשוט קשה,ואני ממש ממש לא מגזימה.
עוד שהכרתי אותו הוא היה מופרע היפראקטיבי תזזיתי צרחן בכיין חסר גבולות,צעקן,
לא מפחד מכלום,הורס כל דבר,משליט פשוט טרור.
עם הזמן חשבתי שזה ישתנה,שאני אחנך אותו.
וזה רק החמיר,
הוא נזרק מ2 גנים,אף אחד לא יכל להתמודד איתו,
אף אחד לא רוצה לשמור עליו אם אני ובעלי רוצים לצאת, "אנחנו אוהבים אותו לימור אבל עם כל הכבוד אי אפשר איתו"
הפסיכולוגית של הגן קישרה את זה לבעיית גבולות,אבל שנה וחצי אני רק מנסה ומנסה להציב לו גבולות וכלום! גם לי יש ילדה,ואיתה הצלחתי.
הוא מרביץ לילדה שלי כל הזמן,אגרסיבי,הבאנו לו כלב,הוא מתעלל בו בצורה נוראית,
מטפס על דברים,לא יושב שניה,פותח ברזים,כל דבר מפרק ,יורד מהטיולון,שובר משחקים..
ואז גיליתי שאני בהריון.
ומאותו יום בא לי למות. אני בוכה כל ההריון,אני לא מצליחה להתמודד עם הילד,
פשוט לא.
איפה עוד תינוק עכשיו? ומה עם הבת שלי? שתלך לאיבוד בין כל הכאוס?
הפכתי לבן אדם עצבני,עייף,מותש,אין לי חשק לכלום,אני רבה עם בעלי כל הזמן.
זה גם הילד שלי כן?אבל מה אני כבר לא עושה!?! קבענו לו תור לפסיכיאטר ילדים,לאבחונים,מחכים לקלינאית תקשורת (הוא לא מדבר ברור) לריפוי בעיסוק,הכל לוקח זמן,הוא התחיל גן חדש,וכבר יש תלונות,שהם לא מצליחים להשתלט עליו.
וכל דבר רע שהוא עושה הוא פשוט מחייך ולא משנה הדרך שמתייחסים לזה,
צעקות,בנימוס,מתעלמים,הוא מוציא כל אדם מפרופורציה.
אני לא מדברת על מסעדות וטיולים ובתי מלון שאני ובעלי מוותרים רק כי יודעים שהוא יזרע הרס,
נכון..
זה סה"כ ילד, והנה בא עוד ילד תכף,אני לא יודעת מה לעשות.
מפחדת להכנס לדכאון קשה אחרי לידה.
לעזרתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות