לפני כמעט שנה עברתי לצערי הטרדה מינית מאדם שהיה מאוד קרוב אליי. הוא זיהה שהייתי במצב של חולשה (הוא טוען שגם הוא..) ונגע בי בניגוד לרצוני. באותו רגע קפאתי, לא הצלחתי לזוז, ביקשתי ממנו שילך והוא אמר בסדר אבל לא זז מהמקום, ובסוף אני ברחתי משם. הסיפור לא נגמר שם. הוא הלך לכל החברים שלי וסיפר להם שקרים עליי, חברים טובים של כמה שנים והוא פשוט שבר לי את השם, הכל בשביל שהוא יצא טוב ושאם אני אעיז אי פעם לספר משהו אני אצא שקרנית והוא יצא המסכן בסיפור.
אחרי כמה זמן כשהגיעה אליי השמועה הלכתי לדבר עם אותם חברים על הנושא והם פשוט אמרו שהם לא יודעים למי להאמין, ושהם לא רוצים להתערב וזהו.
בשבועות האחרונים אני מתחילה לחוות מחדש את הסיפור, להתלבט עם עצמי אולי הגזמתי בתגובה ואולי אני בכלל מדמיינת את מה שעברתי. אני מתחילה לחשוב שוב על כל התגובות של האנשים הקרובים אליי, ופתאום מצאתי את עצמי כועסת על כל אותם חברים שבחרו לא לבחור צד, שבמקום לשבור לו את הפנים ולהתרחק ממנו בחרו להתעלם. אף אחד מאותם חברים לא התעניין באיך אני מרגישה, באיך אני מתמודדת ולא שאל אם אני צריכה עזרה.
כמה חודשים לאחר המקרה שלי צץ עוד מקרה של מישהי שסיפרה על הטרדה מינית שהיא חוותה מאותו בחור, ואחרי המקרה הזה אותם חברים קלטו קצת את הטיפוס ובחרו להתרחק ממנו, אבל עדיין אף אחד לא פנה לשאול אותי מה עובר עליי.
אני לא מבינה למה פתאום בשלב כל כך מאוחר אני מתחילה לכעוס, למה פתאום זה צף עכשיו, האם בכלל מותר לי לכעוס על ההתנהגות שלהם? אני מרגישה שמשהו לא בסדר אצלי שבאותו רגע לא כעסתי עליהם והייתי עסוקה בלנקות את השם שלי, ופתאום עכשיו שנה אחרי הרגשות השליליים צפים.
האם מה שאני חווה טבעי? האם יש טעם לכעוס ואולי להעלות את זה מולם עכשיו? אני מרגישה שהעובדה שהוא בחר להוציא את הסיפור החוצה הכריחה אותי להתמודד עם הסיפור הזה מול העולם מוקדם ממה שהייתי מסוגלת, ועכשיו קצת מאוחר מידי להתמודד עם זה שוב. מה לעשות??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות