שלום, יש לי חבר קצת מעל לחצי שנה..
הוא חייל, יוצא פעם לשבוע שבועיים.. ואני סיימתי את לימודי.
חשוב לי לציין שאנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני, בכל תחום גם אם האמת פוגעת..
אבל לגביי הנושא הזה אין לי אומץ לדבר איתו.. אני מרגישה כאילו אני דוחפת את עצמי.
הוא יישן אצלי תמיד, ואין לי ולאמא שלי שום בעיה עם זה.. אדרבא, היא שמחה שהוא בא ואני לא הולכת אליו..
הוא גר בירושליים, מאוד רחוק.. ואף פעם לא יצא לי לראות את משפחתו וגם להם לא אותי.. (אני בספק אם הם בכלל יודעים).
הוא בא ממשפחה דתית (לא יודעת עד כמה.. אבל מתמונה שראיתי של אמא שלו היא הייתה עם כיסוי ראש והכל), הוא חילוני.
אני לא יודעת אם זה בגלל זה, או שהוא מתבייש או שסתם חושב שעוד לא הגיע הזמן אם בכלל...
יכול להיות שלמעלה מחצי שנה זה לא מספיק??...
אני מרגישה טוב עם זה, כי אני עצמי מתביישת להכיר את ההורים שלו, אבל עדיין.. זה סוג של מערכת יחסים חד צדדית כזאת.. ואנשים מרימים לי גבה כששומעים שלא יצא לי להיות אצלו..
מה כדאי לי לעשות מלבד הניסיונות הקלושים לדבר איתו שלא צלחו??.. (הוא אמר לי שהוא לא אוהב לדבר על המישפחה שלו ולא מפרט עלייהם כלום..)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025