הי.. טוב , אני לא יודעת אם אצליח להביע במילים ,אבל אנסה.. תמיד אמרתי לעצמי שאני מגזימה, אבל תמיד זה חוזר. אז , יש לי אח ,גדול ממני בשלוש שנים. עכשיו, הוא בצבא והוא חוזר פעם בשלושה שבועות. אף פעם לא התגעגעתי אליו, אף פעם לא הרגשתי רגשי חיבה אליו, כמו שאני מרגישה אל האחים האחרים שלי. אני לא מחכה לחזרה שלו מהצבא, אח שלי היותר גדול, כשהוא חוזר ,זה תמיד שמחה וכיף אבל איתו, אני מרגישה בלחץ. לפעמים הוא מסתכל עליי בצורה של : אני מדמיין אותך ערומה. אני לא יכולה לשאת את זה. אני מרגישה אשמה ואני לא יודעת במה. מרגישה נורא. בדרך כלל הכל בסדר. לפעמים בא לי למות ואני מחכה שהוא יחזור לצבא. אני מרגישה מאויימת בבית שלי . לפעמים הוא מתקרב יותר מידיי. כאילו כמו האנשים האלה שאין להם מודעות מרחק. אבל יש לו. זה לא תמיד ככה אבל הרגעים האלה מקשים עליי מאוד. במיוחד כשאין לי "משהו ביד ".. לפני 4-5 שנים היינו בחופשה וכזה לא היה מקום בספה והוא אמר לי :בואי שבי אני אשים עלייך את הרגליים.. וממש לא רציתי והוא כאילו התעקש ונעלב.. ואמרתי אחכ לאמא שלי שזה מטריד ומעצבן.. והיא היתה עצובה ואני בחיים לא יפתח את זה בפניה יותר אבל קשה לי. קשה לי ממש.. פעם הוא גם התחכך בי מאחורה.. ממש. זה היה דוחה. לפעמים הוא קורה לי :מטומטמם. סתומה. וממש מתכוון לזה.. אני לא מבינה. . למה הוא לא כמו האחים האחרים? למה אם הם היו מניחים את הרגליים לא היה לי אכפת? ךמה אני בוכה עכשיו? למה למה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025