היי.
היום דיברתי עם הפסיכולוג שלי על כך שאני זאת שמקשיבה לכולם. הוא שאל אותי במהלך השיחה, ומי מקשיב לך חוץ מימני?. לא היתה תשובה...
מפה לשם, יצא לי לחשוב היום המון על זה. פתאום שמתי לב שאין אף אחד שבאמת אוכל לשתף אותו ולהפתח בפניו בצורה כזאת. זה גורם לי לתחושת ריקנות נוראה... אך לא ארחיב על כך.
ניסיתי לחשוב האם היה פעם אדם שכן יכולתי לבטוח בו ומשם המחשבות נדדו לאקס.
לפני חצי שנה נפרדנו לאחר שנתיים, רק בגלל המרחק וכל מה שמסביב לזה. הוא ניסה שנחזור כבר המון זמן, לא רציתי בשביל לא להתאכזב שוב.
אני מוצאת את עצמי דקה מלשלוח לו הודעה אם הוא רוצה שנפגש. יודעת שהוא ישלח לי חזרה הודעה חיובית. ואז עוצרת את עצמי בידיעה שעכשיו אני במשבר, ואני לא באמת חושבת... ואז לא אוכל לבטל את הפגישה איתו, כי הוא יחשוב שאני משחקת. ואני לא.
אני כל כך מבולבלת, אני זקוקה לעצות.
אם הזמן למדתי שלא הולכים עיוורים אחר הרגש.
אבל אני אוהבת אותו. הוא כל כך חסר לי, ואני יודעת שגם אני לו... אני מרגישה ממש בודדה בלעדיו. אך לא רוצה לשלוח לו הודעה כי אני מפחדת שאני לא פועלת משיקול דעת ואז אצטער על כך.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025