היי אנשים
אני תום בן 26 עוד מעט מהמרכז, נראה לא רע, עבודה מסודרת, רכב, דירה, מתחיל את התואר בשנה הבאה בעז"ה :)
אני מרגיש במיוחד בשנה האחרונה תחושה רבה של תסכול מחוסר מציאת אהבה וזוגיות ארוכת טווח. לפני 3 שנים הכרתי בין ידידה טובה שלי לחבר טוב שלי והם נישאו לפני כחצי שנה, לא היה יותר שמח ממני לראות אותם נישאים, ויצא לי לשדך בין עוד בני זוג (היו שנה ביחד) אבל תמיד ליוותה אותי תחושת ההחמצה, התסכול והקנאה לראות שלאנשים מולי יש ולי אין. הייתי במספר קשרים בשנה החולפת אך רובם היו קצרים, חלקם הסתיימו מהצד שלי וחלקם הסתיימו מהצד השני. וכשאתה מגיע לגיל מסוים, להרגשה מסוימת של הנה אתה כבר שם וזה שהחברה מסביבך בזוגיות, נשואים, - תרצה או לא תרצה, זה משפיע! בין אם אתה בצד של הגבר או בצד של האישה.
אתה מראה את זה ומשדר בדייטים "כן זה מה שאני מחפש...קשר רציני ולא עוד איזה סטוץ, היו לי והחלטתי לעבור שלב בחיים למשהו אחר" שאתה מכיר בין אם זה בבר או באפליקציות או אפילו דרך ידידות, ונאדה..
מתחיל להיות כבר אובד עצות ובתחילת השבוע חבר טוב שלי אחר אמור לקפוץ אליי להביא לי הזמנה לחתונה והדבר הראשון שקפץ לי לראש זה...הנה עוד חתונה שאני הולך לבד וקופצת לה התחושה ש..כל כך בא לי להגיע לאירועים מסוג כזה של החברים הקרובים ולהיות עם האישה שאתה אוהב ורוצה להיות איתה כל הערב. קשה לי להאמין שאין גבר או אישה שאינם בזוגיות ולא חושבים כמוני באותו הרגע שהם מקבלים את ההזמנה.
אוקיי אז יוצאים בסופשים חברים ולפעמים חבר או שניים מביאים את החברה וסבבה והערב מצחיק אש וכולם נהנים...ובסוף הערב אתה נשאר לבד. לא נעים בכלל.
לא יודע איך בדיוק להתייחס פה למה שאני רושם, סוג של פורקן? הזדהות מצד מישהי שאולי תואמת לגרסה שלי?
כל מה שיש לכם ש-וואלה יכול לתרום, שפכו
קחו שיר מעולה של Arctic Monkeys - R U Mine?
תוך כדי קריאת הפוסט והעזרה במידה ו :)
תודה מראש אנשים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות