זה יותר להתפרק אבל זה גם באלגן אחד גדול, מי שמכיר אותי יודע שאני הכי אופטימית ושמחה אבל בחודש האחרון כל מה שיצא לי להיות זה פסימית ובדכאון. זה התחיל מכל מיני דברים קטנים כמו יחס של ההורים, שאני מרגישה שדיי הזניחו אותי בגלל שאני הילדה הכי קטנה וגם כבר לא כלכך קטנה, ממשיך לחברות ה׳מדהימות׳ שלי שלא שמות על פס ולא מעניין אותן כלום ממה שקורה לי בחיי וממשיך לכל מיני מאורעות בחיים שפשוט מערערות אותי.
לפני כמה ימים קרה לי מקרה קצת מפחיד אבל זה עבר והכל בסדר, הקטע הוא זה כשסיפרתי לחברות הקרובות שלי על מה שקרה זה היה נראה כאילו לא אכפת להן בכלל, אחת מהן אמרה ש׳באסה׳ אחת אמרה שאני מסכנה (-.-) ואחת מהן בכלל לא התייחסה לזה! זה מאוד פגע בי כי זה כן משהו שגרם ליום שלי להיות נורא יותר ומאז זה רק מדרדר, אין לי תאבון לכלום או חשק לראות ולדבר עם אנשים. וגם כשאני מכריחה את עצמי לצאת אחרכך אני חוזרת הביתה ובוכה כי לאיודעת למה.
אני מתפרקת כמעט כל יום וכבר נמאס לי לבכות, אבל אינלי מושג מה לעשות עם עצמי או בכללי מה לעשות. לא משנה מה אני מנסה יוצא שאני חוזרת לדיכאון הפנימי שלי.
זה תקופתי בגלל שאני בגיל ההתבגרות או שזה באמת רציני וכדי לטפל בזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025