היי אני בחורה דתייה בת 26 וחצי נשואה ובתחילת חודש שלישי להריון. בעלי ואני עוד מתחילת הנישואין ברכבת הרים. ימים של אהבה רומנטיקה רגישות ואכפתיות וימים קשים של ריבים, קללות השפלות ועלבונות. לא יודעת איך הגענו למצבים כאלה קיצוניים בזמן כל כך קצר. הלכנו למטפל זוגי כמה פעמים שסידר לנו את הראש ועזר לנו להתגבר על משברים תקופה קצרה- בה נקלטתי להריון. מתחילת ההריון אני מרגישה לבד בזה. בחילות הקאות, מצבי רוח- ואני לבד. כשהוא מגיע הביתה זה מאוד מאוחר שאני כבר שפוכה מעייפות. בחודש האחרון הזוגיות שלנו עלתה על שרטון, הוא דיבר אליי מגעיל. אמר שהוא סולד ממני ולא מפסיק לדבר על הפלה וגירושים. בעקבות בדידות ומצוקה קשה שלחתי אס אם אס לאקס שלי ואמרתי לו שאני מתגעגעת אליו. בעלי ראה את זה ולקח את זה קשה ונהייה אלים מאוד מילולית ואפילו נתן לי סטירה חזקה- פעם ראשונה בחיים. הוא קורא לי נואפת ולא מספיק להשפיל אותי ולצעוק שהוא לא רוצה אותי ולדרוש ממני לבוא לרבנות וללכת לעשות הפלה ושהוא לא רוצה זכר ממני ולא רוצה ילד משותף ולא רוצה לשלם מזונות וכו'. חשוב לי לציין שאין לי כלום לאקס. אין לי משיכה או פנטזיות אלא זה היה ממצוקה בלבד. הרגשתי כל כך לבד בזה כי אנחנו לא מספרים לאף אחד לפני סוף חודש שלישי ופשוט מצאתי את עצמי כותבת לו הודעה... ושוב אנחנו בריב והוא לא מדבר איתי שבוע. אני מרגישה לא טוב עם ההריון הזה כי מצד אחד אני מפחדת שבגלל כל העומס הרגשי והקשיים והבכי יקרה משהו לעובר. מצד שני אני לא יודעת לאיזה מציאות אביא אותו. אני לא רוצה להפיל וכן יש לי רגשות לבעלי אבל הוא הורס הכל, כל פעם מחדש. בוחר לפגוע בי ולהתעלם ממני ומהצרכים והרגשות שלי בזמן שאני משתדלת להיות שם בשבילו. לפעמים אני מרגישה שהוא לא ראוי לי. אני מפחדת להתגרש בהריון.. למישהו יש עצה בשבילי? אולי. מבחוץ זה נראה אחרת? אשמח לשמוע דעתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות