יש דעות מאוד רעות נגד קמצנים ומתייחסים לקמצנים כאנשים רעים ולא אכפתיים. בנות פסולות קמצנים (שזה לדעתי ממש רע, כי זה מצביע על בחורה נצלנית וגולד-דיגרית).
אני חונכתי מגיל צעיר לחוסך. נולדתי בברית המועצות ועברתי את המשבר הכלכלי שהיה שם, כשלא היה מספיק בגדים ואוכל, אבל השוק היה מוצף בתוצרת סינית באיכות אפס.
הייתי ממשפחת עולים שמקבלת "סל קליטה" (ואתם יודעים כמה זה יוצא לבן אדם לחודש? ואתם מתארים כמה עולה להשתקע בארץ?). ההורים שלי לא עלו צעירים ולכן מצאו עבודה בשכר מינימום. ככה שכל הילדות ותקופת הנעורים שלי הייתי בעוני. אותה חסכנות תבועה בי חזק מאוד.
אני פשוט לא יכול לבזבז. יש לי בראש "באג" שאומר לי שבשבוע שעבר אותו המוצר עלה בסופר שני שקלים פחות ולכן אולי בעוד שבועיים יהיה עוד מבצע. אז אני לא קונה.
אני משווה מחירים בין סופרים וקונה אפילו מעודנים וחלב במקום שזה יותר זול בשביל לחסוך עגורה או שניים. לפני כל קנייה בסך יותר מ-100 שקלים אני מתלבט ובודק, ובוחן. לקנות אוכל בחוץ נשמע לי כמו איזה הוצאה מטורפת שאני מרשה רק באירועים מיוחדים מאוד. כי אני בודק מה עלות המנה ואיך היא עשויה ורואה שזה עולה בערך פי 10 מעלות החומרים שלה.
ולא תגידו שעכשיו חסר לי. אני מקבל איזה 5500 בחודש בממוצע, אפילו טיפה יותר (זה משתנה), משלם 2500 על שכר דירה עם כל ההוצאות. וואלה לא רעב ולא מקבץ נדבות. יכול להרשות לעצמי לא לאגור בקבוקים ריקים לצורך מחיזור.
אבל הקמצנות שלי לא נעלמה לשום מקום. ככה אני. אני לא אדם רע לאחרים, אני לא אגואיסט, אני לא תואב בצע. למה היחס המחפיר הזה שיש לקמצנים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות