אמא שלי מזניחה את הבית והמשפחה. מה אפשר לעשות?

אמא שלי מזניחה את המשפחה שלנו.
אני אסביר את המצב.
אח שלי בן 4, היא לא מחנכת אותו להתקלח ולצחצח שיניים כל לילה. או להוריד נעליים וללכת רק בכפכפים או בנעלי בית בבית. יש לו פצע בפה, לא פצע רגיל, והיא מניחה שאם לא כואב לו זה בסדר לא ללכת לרופא או לפחות לקנות משחה ואיכשהו לטפל בזה. הוא כל היום רואה טלויזיה וכמעט לא עושה שום דבר חוץ מזה, ואפילו כשהוא אוכל הוא מוכן לאכול רק מול הטלויזיה.
גם איתי היא הייתה ככה, הייתי ילדה מוזנחת עד לפני זמן מה שהתחלתי להיות מודעת לזה והתחלתי בהדרגה לקחת את עצמי בידיים ולטפל ולדאוג לעצמי.
אמא שלי די מוזנחת בעצמה. היא לא מתקלחת ובקושי דואגת לעצמה.
והיא מזניחה את הבית. היא לא דואגת לא לסדר, לא לניקיון, לא שיהיה אוכל. לא איכפת לה מהדברים האלה, היא אמרה את זה בעצמה שלא מפריע לה שהבית מאובק ולא נקי ושאם למישהו זה מפריע שינקה בעצמו. פעם בחצי שנה היא מסכימה שצריך לנקות, אמרה לי ולאחותי החורגת לעזור לה, אבל כל מה שהיא בעצמה עשתה זה לנקות ולסדר טיפה בפינת העבודה הקטנה שלה בסלון, ואנחנו ניקינו את כל הבית.
בעלה תמיד חוזר עייף בערב מהעבודה ותמיד מתוסכל שהוא זה שצריך להכין את האוכל בכל פעם, הוא זה שצריך לנקות קצת, הוא זה שצריך להעסיק את אחי הקטן.
אני מעירה על כל הדברים האלה לאמא שלי לפעמים, אבל זה כאילו שלא איכפת לה. או שהיא לא עונה לי או שהיא מתעצבנת ומשתיקה אותי. ובעלה מדבר איתה על זה הרבה, אבל זה תמיד נגמר בצעקות מצידה. וזה לא עניין של שוביניזם, זה עניין של הזנחה מהצד שלה, כנפש במשפחה ולא כאישה במשפחה.
דבר נוסף הוא שאנחנו לא משפחה שיש לה הרבה כסף. בעלה של אמא שלי הולך לעבודה וחוזר כל יום בערב והמשכורת שהוא מקבל ממוצעת, ואמא שלי "עובדת מהבית", מוכרת באינטרנט דברים שהיא עושה, ופעמיים שבוע הולכת למכור אותם בחוץ, לא מרוויחה מזה הרבה להפליא. וזה בהתייחס לכך שאנחנו משפחה גדולה, 6 נפשות בבית. זה ברור שהפיתרון למצב הכלכלי שלנו הוא שאמא שלי תשיג עבודה נוספת, אבל היא תמיד טוענת שאין לה זמן לעבודה נוספת (היא כל היום במחשב, לא עושה שום דבר אחר) ושעל העבודה הנוכחית שלה היא לא מוכנה לוותר, והפיתרון לדעתה הוא בעצם להפסיק להוציא כסף על דברים כמו בגדים ודברי טיפוח וכו', ולהפסיק להוציא כסף על יציאות. וזו גם בעיה אפילו כשהיא תלך לעבוד בעבודה עם משכורת קבועה, היא אף פעם לא החזיקה בעבודה יותר מכמה חודשים ספורים. הכי הרבה אצלה היה חצי שנה. אחר כך מחליטה שהיא לא מתחברת לזה.
הבית שלנו נראה נורא.

אני יודעת שאני לא נותנת מספיק לבית הזה מעצמי, אני רוצה כן להפסיק עם העצלנות ואני אעשה את זה. אני אהיה יותר עם אח שלי, אני אעזור יותר בניקיונות וכו'. ואני הולכת בקרוב לעבוד, וארוויח כסף בעצמי. אני חושבת שאני קצת כמו אמא שלי כשזה מגיע לדברים האלה... בכל זאת זו הדוגמא שהיא היוותה לי כל הזמן הזה שגדלתי (מגיל קטן אני לא גרה עם אבא, ההורים שלי גרושים) ובגלל זה אני חושבת שגדלתי קצת להיות כמוה. אז אני הולכת לעבוד על זה.
אבל עדיין פשוט מתסכל אותי שאמא שלי לא מוכנה לעבוד על עצמה ולא מוכנה להבין שחשוב לנו שיהיה לה איכפת לטפח את הבית ואת המשפחה ושתתרום חלק בזה. בעצם אולי היא מבינה שזה חשוב לנו, אבל היא לא מבינה למה, לא משנה כמה נדבר איתה.

אני לא יודעת אם יש פיתרון כלשהו שאתם יכולים להציע לי, אולי זה באמת משהו שפשוט מתמודדים איתו במשפחה. כמו שאומרים- אף משפחה לא מושלמת, ואף אחד לא מושלם, ויש דברים שפשוט מתמודדים איתם, ואין מה לעשות. אבל אם יש לכם משהו נוסף שיוכל לעזור, אני אשמח לשמוע עצות.
ואני רק אוסיף ואגיד שאני יודעת שאמא שלי אוהבת אותנו, ואנחנו אוהבים אותה. היא פשוט כזו.
תורה רבה לעונים מראש :)