אבא שלי גזר וקרע בגדים שחשב שהם לא צנועים בשבילי, ההורים שלי לא משתנים

שלום ,
אני ככ בוכה כשאני כותבת את זה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל .

מהילדות שלי אני לא זוכרת הרבה .אבל את גיל 14-17 אני ואחותי לא נשכח ! הלו היו שנים של טרור בבית .
אבא שלי ראה מולו שני בנות מתבגרות והרגיש שהוא מאבד שליטה עלינו .
כשבתכלס הוא איבד שליטה על עצמו .
זה התחיל ממריבות אין סופיות בינו לבין אימא שלי שתמיד היתה נגררת לריב איתנו ביחד איתו .
אחכ בגדים שהוא חשב שהם לא צנועים ...הוא היה גוזר וקורע .
אמא שלי היתה מעלימה לנו כסף ומחטטת בחפצים .
לאט לאט הם איבדו פורפורציות כל ערב הפך לדרמה הם היו נועלים את הבית ולא נותנים לנו להיכנס או לצאת ..מעיפים אותנו על כל שטות .
ומכות .זה אף פעם לא היה חסר .וצעקות כדי שכל השכונה תשמע איך אימא שלי צועקת איזה בנות זונות יש לה .
עד שערב אחד אבא שלי הכניס לנו מכות כאלה ששברו לאחותי את הגוף ולי בעיקר את הלב .והשכנים ששמעו את הבלאגן הזמינו משטרה .
עזבנו את הבית .נכנסנו לפנימה .
במשך תקופה ארוכה שתינו לא דיברנו איתם מטוב ועד רע .
ככ הרבה כעס היה לי .צער .וכאב .ככה לא מתנהגים .
האמון שלי בבני אדם ככ נפגע הייתי ילדה שקטה ומרירה .לא נותנת אמון באף אחד .האנשים הכי קרובים לי הרעו לי .

בסופו של דבר אימא שלי החליטה שזה יותר מידי בשבילה אז היא הגיעה לבקר אותנו בקשה שנסלח לה .וכו ...סלחתי לה .איזה ברירה יש לי ?היא אימא שלי .בשבתות חופשה לא הלכתי הביתה ...תמיד מצאתי מקום להיות בו .את הבית לא יכלתי לראות .
עם אבא שלי לא דברנו .
נגמרה שנת הלימודים ואני חזרתי הביתה כי אין לי לאן ללכת .
אבא שלי מעולם לא ביקש סליחה אבל במלא דרכים הוא הסביר לנו שהוא מצטער על מה שהיה .אני יודעת שאנשים טועים ולכן אני סולחת גם כשאני פגועה .לאט לאט חזרנו לדבר .להחמיא אחד לשני .להכין ארוחות ערב משותפות .הכל על קצה הבהונות .מפחדת מאיש הזה שאולי יתהפך עלי שוב אבל רוצה להאמין בו כי הוא אבא שלי .

גם עם אמא שלי התחלתי לשבת לדבר שיחות לתוך הלילה לפעמים סתם דברים לפעמים שיחות נפש .ששימחו אותה ואותי .
גם אחותי חזרה לבית ובסהכ אנחנו בסדר .

אז זהו שלא .

היום אחותי חזרה מאוחר ...ב12:00 .והם החליטו לנעול עליה תדלת והזהירו אותי לא לפתוח לה .ממש צעקו .כשאמרתי להם שלא יכניסו אותי למריבות שלהם עם אחותי הם אמרו ללי בטון כזה מפעם ....אז תקחי תדברים שלך ותעופי .

היא חיכת שלוש שעות בכתה ודפקה וצילצלה בדלת אבל הם עלו לישון .

אז נכון שהיא בת 16 ונכון שאתם הורים שרוצים לחנך ....
אבל הדרך הזאת לא עבדה אז וכנירא לא תעבוד היום .
וזה סתם מכניס אותי לסטרס .מחזיר אותי לטראומות מגיל 14.
חשבתי שהם השתנו .אבל הם לא .
ואני אני ואחותי ככ התאמצנו לפתוח דף חדש .נקי מכעסים מטינה .
רק רצינו הורים .
בית .
מקום יציב .
אין לי כוח לדאוג לאחותי ולא לעצמי .
אני עוד ילדה אפילו שאני בת 18 .

בסוף חיכתי שהם ירדמו ופתחתי לה את הדלת אפילו שאני יודעת שבבוקר הם ישתוללו ויהיה כאן מלחמת עולם .
אין לי כוח לזה .
זה מחליש אותי .
לא חזרתי לבית כדי לחזור להיות ילדה קטנה ומפוחדת בת 14 .
לא עוד .

טוב זה עזר לי לכתוב את זה .

אבל בכל זאת, מה עושים ?