מגורים עם אמא של חבר שלי, ואחותו שמתערבת לנו בזוגיות

היי, אני נמצאת בזוגיות מזה כשנתיים, בן זוגי קטן ממני בשנה, ורחוק ממני מרחק גאוגרפי גדול (60 דק נסיעה ברכב) התחלנו את הקשר כשני סטודנטים לאחר שנה, שאני הייתי לקראת סיום התואר החלטנו יחד לעבור לגור אצל ההורים שלו, עזבתי את כל החיים שלי למנטליות שונה לגמרי, לבד בלי חברים קרובים, ללא עצמאות ורכב, אל מקום עם תרבות שונה קצת ממני. חבר שלי כרגע היחידי שגר עוד עם הוריו, הורים מאוד מבוגרים וכל אחיו התחתנו כבר, ולכן זה היה נשמע כמו אופציה כלכלית וטובה ובעיקר קרובה אליו למקום הלימודים שלו שהיו אינאנסיביים ונמשכו כמעט שנה מעבר לסיום תואר שלי. ההורים שלו מרוקאים מאוד פרימיטיביים מהדרום, ואני בנאדם מאוד קרייריסטי שיוצאת לעבוד מ7 בבוקר בחזרה למרכז (60 דק נסיעה כן? כל יום!) ומגיעה הביתה סביבות 20:00 ואפילו 21:00 הביתה (לא מורגשת כמעט) בסופי שבוע היינו עושים שבוע אצל המשפחה שלי, ושבוע אצלו, וכמובן מנקים כל שבוע את הקומה שלנו והטריטוריה הקטנה שניתנה לנו וכוללת שירותים ואמבטיה גם, כשהיינו מגיעים שנינו מאוחר הביתה מכינים לאכול ועושים כלים. חבר שלי ילד מאוד מפונק שגדל עם הורים מרוקאים שפינקו אותו, החליפו לו מצעים, ניקו לו את החדר.. וכו' כשהגענו למגורים המשותפים איתו רציתי לגרום לו להבין שאצלי זה לא בית מלון ופה עושים הכל ביחד, אני בנאדם שדוגל במשק בית משותף והדדי, וחבר שלי תמיד אמר שהוא בראש שלי, והראה נכונות לתת, היה מכין לי ארוחות ערב כשהייתי מאוחר, ובכלל שותפים לנקיונות והכל יחד.
לפני כמה זמן (ממש לפני כיפור ליתר דיוק) אחותו התקשרה אליי ואמרה שאמא שלה בוכה בגללנו שאנחנו לא מספיק עוזרים בבית (למה היא מתערבת?!) התווכחה איתי על עם שטפתי כלים או לא, וזרקת משפט שבעלה ראה אותי שמה פעם כוס בכיור ולא שוטפת מיד אחרי, זה המשיך והגיע לרמות מאוד מלוכלכות ואפילו מאוד מאוד פוגעניות היא אמרה לי "אני חושבת שניתנה לך הזדמנות לעשות שואו ולהוכיח את עצמך שאת ראויה ל*** ובמקום זה את פיספסת את ההזמנות" ראויה?! אני אמורה להרגיש שאני צריכה להוכיח שאני ראויה?! כל השיחה אני בהלם מהמילים הקשות "את לא ביתית וגם הוא לא ולכן שניכם לא מתאימים" ומשפט שהכי פגע בי "אם הייתי חושבת שזה זה אז הייתי אומרת ל** להתחתן איתך כבר לפני שנה" את המילים הקשות היא אמרה ומרוב הלם לא קלטתי... לאחר השיחה ארזתי את החפצים בבכי ונסעתי בחזרה הביתה, בזמן הזה ציפיתי שחבר שלי יגן עליי, יכעס על אחותו.. הייתי נסערת ומאוד פגועה מהשיחה, ופתאום זה חבט בי שלא רוצים אותי, שאני לא מספיק טובה בשבילהם, ולמה? כי אני לא עומדת בסטנדרטים של האשה המושלמת שהם מאמינים בה?! לעולם לא פגעתי באיש, ותמיד הרמתי את חבר שלי גבוה, ורציתי שנצליח, הייתי האוזן קשבת שלו והחברההכי טובה שלו, והזוגיות שלנו והאהבה כל כך חזקה! אז למה היא מתערבת??? למה זה תלוי בה??? ולמה האמא בוכה לכולם ובמקום לדבר איתנו, מוציאה כביסה מלוכלכת כלפי חוץ לכולם?? והכי הכי כאב לי... שהיתה שיחה עם האח עם חבר שלי, לקחתי את השיחה עם האח וניסיתי לפנות אליו ולדבר איתו על כמה נפגעתי ולמה עזבתי, והוא היה נסער שבגללנו עכשיו האמא חולה, ואז אשתו של אח של חבר שלי, גיסתו, לקחה את השפורפרת וצעקה לי "מה את לא מבינה שלא רוצים אותך פה!!!" אני פשוט בכיתי ועזבתי את השיחה נסערת... וחבר שלי? הוא היה בדכאון כל החג ולא יצא מהחדר כשהם היו שם, היום הוא מדבר איתם, והכל בסדר, הם לעולם לא התנצלו ואני עדיין כואבת וזה לא יוצא לי מהראש, אין בהם חרטה, והוא ... הוא בכלל לא מראה שהןא כועס, הוא חושב שצריך לשמור על שלום בינינו... אבל אני? לא מסוגלת לסלוח ובטח שלא מסוגלת לראות שהוא לא מגן עליי אחרי שפגען בכבודו, עקפו אותו, דיברו איתי, ויותר מזה פגעו בי!!! אנחנו כל שניה נפרדים, ואז חוזרים יומיים אחרי, חושבים להעביר מגורים יחד בשכירות לבד והכי חשוב רחוק, אבל אז שוב זה מחלחל לי, שאין לי הגנה מלאה ובטחון ממנו וזה לא עוזב אותי והורס אותנו. מה עושים????? אני פשוט אובדת עצות..