היי כולם,
אני גרה עם אמא, ההורים שלי גרושים. מאז שאני זוכרת את עצמי קטנה לא הסתדרנו, היא דיברה אלי לא יפה ובבית היו ביננו טאקלים כל הזמן, רק שאבא היה שם למתן את המצב. עם אבא אני מסתדרת ומאוד פתוחה, הוא מדבר איתי המון על החיים שלי ומפגין אהבה בלי הפסקה לעומתה, שלא ניהלה איתי שיחה כמה שנים טובות, ובטח שלא שמעתי ממנה את המילים ״אני אוהבת אותך״ בשנים האחרונות. מאז שההורים שלי התגרשו המצב נהיה בלתי נסבל, היא אישה שצועקת בלי הפסקה (ממש בהגזמה- צורחת), מחפשת אשמים לכל בעיה שצצה לה בחיים, מאוד ממורמרת, אגרסיבית, אימפולסיבית להחריד ולעניות דעתי קצת מעורערת נפשית. מאז הגירושים היא לא מפסיקה לצעוק עלי שאני המקור לכל הבעיות שלה בחיים, שאני נטל, המיץ של הזבל, אפס ועוד הרבה מילים קשות שאני לא אפרט עליהן כי אין טעם. לא בת יחידה. אני משתדלת לעבוד לפני הגיוס ובעזרת השם לצאת מהבית בשנה שנתיים הקרובות, אם לא אחרי הצבא. מאוד חשובה לי השלווה בחיים שלי והיא מערערת את כולי - יותר מהכל נפשית. אני מוצאת את עצמי מגיבה להמון סיטואציות בחיים שלי כמוה. אני מרימה את הקול לעיתים קרובות ללא שום סיבה (גם על האחים שלי), אני צוברת בתוכי הרבה כעס כלפי אנשים, מקללת, חמת מזג, פועלת באימפוליסיביות בהרבה סיטואציות ומחפשת רק דרכים עקיפות לברוח מהבעיות שלי במקום לקחת אחריות. אני מפחדת כל כך לגדול ולהמשיך עם דפוסי ההתנהגות האלה, לתת לזה להשפיע על היחסים שלי עם בן זוגי בעתיד ולהתגרש, או במקרה היותר גרוע להמשיך את מעגל ההורות הנוראי הזה. אני לא רוצה שמץ ממנה בי והלוואי והייתי יודעת איך לעבוד עם עצמי.
תודה לעוזרים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות