רקע: לפני כחודשיים נפרדתי מחבר שלי שהיה 5 שנים. לא אכנס יותר מדי לפרטים כי זה לא העיקר; בשנתיים האחרונות גדלנו בנפרד בזוגיות ולאחר שניסיתי להחזיק את הקשר ולהיות אופטימית הגעתי למסקנה קשה אך ברורה שאנחנו לא מתאימים ואני לא רואה אותו כבן זוג לחיים (זה התקדם לכיוון חתונה).
ובכן, אני כרגע בת 22 ללא שום ניסיון בדייטינג ומה זה בנים אחרים. אני תמיד החשבתי את עצמי כאינטלגנטית ומתחברת עם אנשים שיש להם תוכן וחוכמה.
לאחרונה קצת פה ושם פגשתי גברים שהם משכילים ופשוט "בחנתי" את הטיפוסים.. סוג של גישוש, אך זה לא הלך לכיוון סטוץ - כי אני לא בקטע.
אך לאחרונה פגשתי בחור בגילי שהדהים אותי, אנחנו באותו שלב בחיים וגם הוא אינטלגנט ורחב אופקים. כבר יצאנו כמה פעמים וכל פגישה מלווה במתח מיני אך גם מלא שיחות ושיתוף מחשבות עמוקות.
אנחנו מאוד נהנים מהמצב הנוכחי, אך אני מרגישה שאני לא ממהרת להכנס לקשר זוגי כי אני מהססת , אני כרגע יודעת מה אני רוצה מבן זוג והבחור הזה הכי קרוב לזה. (רצוי לציין שאין לי שום שאריות רגש כלפי האקס ושום חרטה על הפרידה כי נפרדתי בלב שלם).
זה סוג של מתקדם לאט ביננו, האם זה אמור להיות כך? הבנייה האיטית הזאת? שוב, אין לי מושג איך להתנהג ולתפקד לקראת קשר חדש... האם זה עדיין מוקדם מדי? אולי העניין פה כשזה מרגיש לי נכון להכנס לקשר ב100% אני אדע?
זה נראה ששנינו לא לחוצים להכנס לקשר אך טוב לנו ככה ולא מרגישים שצריך הגדרה, אבל אני פשוט תוהה עם כל היותו הבנאדם שאני הכי התחברתי אליו כי אנחנו מבינים את אחד השני האם זה נראה שאנחנו נהיה במצב הזה כך או זה משהו יכול להיות ארוך טווח? ומהשאלה הזאת אני נכנסת קצת לחרדה - זה טוב ניסיון וכל עוד שזה מרגיש כיף ונכון למה לא - אבל מה יקרה אם אכנס לזה יותר מדי עמוק והצד השני ישים לי מעצור? איך אני אתמודד? זה הכל חדש לי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות