מאז שנולדתי גדלתי לבד בבית עם אמא שלי, אבא שלי בחיים לא היה בתמונה ובחיים לא הכרתי אותו. תמיד אני ואמא שלי היינו קשורות והיום היא דיי אובססיבית כלפיי. היא צריכה לדעת מה אני עושה, איפה אני נמצאת, מה אני אוכלת ואם אין לי אוכל מה אני אוכל. אם אני בעבודה היא תתקשר אלי 3 פעמים כדי לדעת מה היא תבשל ומה בא לי לאכול וכשאני חוזרת מהעבודה ולא התקשרתי אליה זה ישר מתפתח לריב ולבכי ל׳למה לא התקשרת אלי, דאגתי לך!׳.
אני כן מבינה מאיפה זה נובע כי אני הדבר היחיד בחיים שלה והיא הדבר היחיד בחיים שלי, אבל זה באמת נהייתה אובססיה. אני לא יכולה לצאת מהבית בשעות מסוימות כי אז היא לא תישן (אני יכולה תכלס, אבל אין לי לב להשאיר אותה בדאגות ושהיא לא תישן) ועכשיו כשהתחלתי לילות בעבודה היא מתקשרת אלי מוקדם בבוקר לשאול איך היה לי.
עכשיו הלכתי לסיבוב ולא אמרתי לה לאן אני הולכת והיא פשוט השתגעה והתקשרה אלי כמה פעמים. בשבוע שעבר היא אמרה לי שהולכים לאחותה שבת. אמרתי לה שאני לא רוצה ללכת ולהשאר בבית כי אין לי כח כל הנסיעה הזאת וגם אין לי כל כך מה לעשות שם, רק התחלתי להגיד לה את זה היא אמרה ׳מה, את לא תישארי לבד בבית, אני בחיים לא אשאיר אותך לבד בבית בשבת׳. היא פשוט לא יודעת לשחרר, היא אובססיבית לגבי באמת ברמות מטורפות, אני לא מרגישה את האובססיה הזאת בין חברים שלי להורים שלהם. לפני 3 חודשים השתחררתי ולפני שהשתחררתי היא אמרה לי ׳תחשבי מה את רוצה ללמוד כי איך שאת משתחררת את הולכת ללמוד׳. הסברתי לה שאני לא במצב של ללמוד כרגע אחרי צבא והיא פשוט מכריחה אותי!
אני באמת חושבת להשכיר לי דירה בעיר או משהו ולהתחיל לנתק איתה את הקשר במידה מסוימת עד שתעבור לה כל האובססיה הזאת אם בכלל. אני באמת לא יודעת מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות