אני ואמא שלי לא הסתדרנו אף פעם.
בילדות ובגיל ההתבגרות אמרתי לעצמי זה יעבור, אולי זו אני, זה הגיל, הרבה מתבגרים לא מסתדרים עם ההורים שלהם.
אבל בזמן האחרון אני מתחילה להבין שאני פשוט שונאת אותה, את האישיות שלה , ההתנהגות, כל מה שהיא. כל הגישה שלה להכל מוציאה אותי מדעתי, אני מרחמת על אבא שלי, שמבחינתי הוא מלאך, ובן אדם ככ טוב, סבלני, מבין, שאפשר לדבר איתו, פשוט בחור טוב. היא ההפך הגמור, לא מבינה איך הוא סובל אותה.
הסיבות העיקריות זה בעיקר זה שהיא בן אדם ככ מרוכז בעצמו היא לא רואה אף אחד חוץ מעצמה, היא מתנהגת בחוסר כבוד לאבא שלי, היא אגואיסטית וצריכה לקבל מה שהיא רוצה כאן ועכשיו גם אם זה לא מתאים או נוח לאנשים אחרים, אם היא לא מקבלת את זה היא תעשה לכל הסובבים אותה רגשות אשמה ותוציא את עצמה מסכנה עד שתקבל אתזה, היא מדברת רק על עצמה- כל מה שחשוב לה זה איך היא נראית איך אנשים אחרים רואים אותה, חושבים עליה, וכדומה. היא מלאת רחמים עצמיים, אף אחד אחר לא מעניין אותה, היא בחיים אבל בחיים לא תודה בטעויות שלה, אי אפשר לשוחח איתה על שום דבר שלא קשור אליה, היא מתה על עצמה, צריכה להיות במרכז השיחה והעניין כל הזמן.
מה שהוביל אותי להבנה הזו שאני שונאת אותה זה חופשה משותפת איתה ועם אבא . הבנתי שאם היא לא הייתה אמא שלי לא יכולתי להסתכל עליה בכלל. אני לא רוצה שיהיה לה רע כמובן וכן יש את הצביטה בלב שזו האמא היחידה שיש לי וזה מה שאני מרגישה כלפיה, אני כן יודעת שהיא אוהבת אותי ואולי זו לא אשמתה וזו האישיות שלה, אבל זה חזק ממני וממני , ואני לא חושבת שאני אוכל לשנות את זה, כל מי שיגיד לי לדבר איתה ולהסביר לה, אין ספור שיחות וניסיונות לדבר על מה שאני מרגישה היו- אבל שוב היא לא רואה אף פעם את הצד של האחר, כשמנסים להעמיד אותה על טעותה או לנסות לבקר אותה היא מתעלמת , משליכה את ההתנהגות שלה על אחרים, או משנה נושא . כל מה שנשאר לי זה להתמרמר על זה שזו האמא היחידה שיש לי ואני פשוט שונאת אותה במילים מאוד פשוטות. השאלה שלי זה האם יש פה עוד כאלה שחווים רגשות כאלה קשים כלפי ההורים שלהם? האם יש מישהו שרואה פיתרון למצב הזה? אני די התייאשתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות