אני אנסה לתמצת כמה שיותר את השאלה. אני סובל מדיכאון קליני כבר שנים, והוא מתגבר ומתחלש עם הזמן. אני משתחרר בנובמבר הקרוב, ואני משרת בסגל של פלוגה לוחמת שתופסת קו בצפון. כשאני במוצב אני איכשהו מצליח "לשכוח" מהדיכאון שלי רוב הזמן, כי יש לי הרבה עבודה. אבל הדיכאון מתבטא בכך שהשינה שלי לא סדירה, אני אוכל יותר מידי ואני חסר מנוחה ועייף בו-זמנית. כשאני מגיע הביתה, ואפילו בדרך הביתה, אני נהיה שבור. אין לי כוח לכלום. אני מסתגר בחדר שלי ולא יוצא לשום דבר חוץ מלשירותים ולאכול. אני אפילו לא נהנה כבר מכלום, לא מלראות סרטים וסדרות, ולא מלשחק משחקי וידאו, בטח שלא מלבלות עם חברים ( ויש לי חברים שאוהבים אותי, למרות שבראש שלי אני לא יודע למה). אני פשוט שוכב במיטה או מעביר את הזמן סתם באינטרנט. אני מרגיש תמיד עייף ואני ישן הרבה יותר מידי בבית. יש לי דימוי עצמי נמוך מאוד, אני לא אוהב את עצמי ובאופן כללי אני מרגיש אומלל הרבה יותר בזמני בית שלי מאשר בזמן בבסיס. דברתי עם המ"פ שלי על זה שאני מרגיש אבוד והוא תומך בי ויהיה לי קב"ן בשבוע הקרוב.
הבעיה היא שאני לא רוצה את הכתם של להשתחרר על נפשי, ובכלל מפחיד אותי להשתחרר מצד אחד כי אני מפחד שהזמן בית שלי שבו אני אומלל ומדוכא יהיה כל הזמן, ומצד שני כל כך נמאס לי מהצבא שזה מטורף ( כבר צועק עד מתי כמו מטורף).
אני אגיד גם שפסיכיאטר כבר איבחן אצלי דיכאון בשנה האחרונה, והסתרתי את זה מהצבא.
מה כדאי לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025