היי יש לי משהו שיושב לי על הלב כבר המון זמן.
יש לי חבריי ילדות, ממש מעין חבורה כזו של שנים
הבעיה היא שבזמן האחרון (שנה ויותר) אני מרגישה כבר לא מחוברת אליהם באף רמה
וזה מפחיד אותי.
אני בדיוק סיימתי שנה ראשונה של לימודי התואר, והם עדיין לא חשבו על לעשות השלמת בגרויות. אני עובדת ב2 עבודות בכדי לממן את עצמי, והם פחות או יותר לא עובדים, אלא בעיקר הולכים לים, מעשנים וכיוב'......
יש לי בן זוג מזה 4 שנים שאנחנו כבר גרים ביחד, וכמובן שאת הזמן הפנוי שלי אני נהנית ומחכה לבלות איתו. אבל כאשר אני נפגשת עם חבריי , אני מרגישה מעין פער עצום, שאני מדברת איתם על דברים שהם קצת יותר רציניים או מספרת להם על מה שקורה לי במכללה, או בעבודה (דברים טובים!)
הם מגחחים ואומרים "יש לך צרות של זקנים". אני באמת לא רואה את זה ככה אני לומדת מקצוע שאני כמהה אליו כבר מאז שהייתי קטנה .
קשה לי מאוד ככה, ויוצא מצב שאני ניפגשת בעיקר עם חברות מהעבודה שלי שאליהן התחברתי ואנחנו ביחד כבר כשנתיים, והן הרבה יותר באותו ראש כמו ששלי,
אבל מצד שני..אלה חבריי הילדות שלי כאלה שעברו איתי את כל המשברי גיל הטיפש עשרה ואני באמת אוהבת אותם וחבל לי שזה ככה המצב. עכשיו אתם שואלים כל החבורה?
למעט אחת שעברה לצפון ואנחנו בקשר פעם ב..
אז כן,כל החבורה...
מה אפשר לעשות?
עצות יתקבלו בברכה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025