טוב אז זה יהיה קצת ארוך אז תודה לקוראים!
טוב אז אני בת 13 והאהבה הראשונה שלי הייתי בכיתה א' אני זוכרת אותה, את כל הפעמים שהייתי מחפשת אותה, מנסה לרצות אותה, להיות איתה כל הזמן, את החיפושים הרבים אחרי מבטה, אחרי תשומת ליבה. אני זוכרת שהייתי חולמת שהייתי עפה איתה ומתנשקת איתה. זה היה לי נראה בזמנו משהו מעוד לגיטימי, לא ידעתי שיהיו אנשים שלא יאהבו את זה שהייתי ילדה שבסך הכל רצתה לאהוב ילדה אחרת.
עברו השנים ותמיד הרגשתי שאני שונה מהאחרים, שאני לא כמוהם ובכיתה ד' הבנתי שיש לזה שם ושאני לסבית, מאז עברתי מסע שלם של קבלה עצמית והמון בכי בלילות והיום אני מקבלת את מי שאני.
וכבר תקופה ארוכה שנמאס לי, נמאס לי להסתיר מכולם את מי שאני, נמאס לי לדבר עם חברות על בנים חתיכים ונמאס לי להגיד להורים שלי שאני אתחתן עם גבר.
אז טוב זה ישמע קצת פתטי אבל כתבתי לאמא שלי חמישה מכתבים שבהם יצאתי בפניה מהארון כי פחדתי לצאת בפניה פנים מול פנים, אך לא הגשתי לה ולא מכתב אחד.
ואני באה מבית פתוח שמקבל את כולם, לאמא שלי יש הרבה חברים שהם גייז אבל אבא שלי מקבל פחות ממנה.... אבל בכל מקרה מקבל אז אני לא מבינה ממה אני מפחדת... אני רק יודעת שאחותי גם מקבלת אבל ברגע שזה מגיע לקטע האישי, שקרוב משפחה הוא גיי את זה כבר קשה לה לקבל.
אז אני מפחדת שאצא מהארון בפני ההורים ושאז הם יספרו לאחותי כי אני פוחדת שהיא לא תקבל אותי ושתחשוב שאני נחותה ולא שווה לה רק בגלל נטייתי המינית...
גם פעם העלתי לשיחה בפני אמי שחברה שלי יצאה מהארון בתור ביסקסאולית אבל אמי אמרה שבגיל הזה עוד לא ממש בטוחים ושאולי זה בגלל החברה אז אולי אני בעצם מפחדת שהיא לא תאמין לי? וגם בכל מקרה אני רק בת 13 זה לא שאקיים זוגיות עם אישה בזמן הקרוב.
סליחה על האורך ועל כל הבלאגן שהכנסתי אז תודה לקוראים ואשמח לעצות לאלו שהבינו משהו בתוך הסבטוחה שכתבתי.
אה וכבר יצאתי בפני חברה טובה והיא קיבלה את זה מצויין.
מחכה לעצות!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות