אחי הקטן פוגע בחינוך הבנות שלי ומתנהג אליהן לא יפה. מה עושים?

היי, אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי, לעוד קטנטקטנבת שנה וחודשיים, ונמצאת כרגע בתחיחת הריון שלישי.
אנחנו גרים באזור מרוחק מההורים שלי ומהמשפחה שלי (יותר משעה נסיעה), אך בכל זאת מקפידמקפידים לבוא פעם בשבועיים לסופ"ש.
אחי שמתחתיי בצבא, והקטן בן 17.
אחי הקטן לא מפסיק להפחיד את הקטנה שלי בכוונה ואז לקרוא לה פחדנית, לצעוק על שתיהן בלי הפסקה כי "אין לו סבלנות והוא רוצה שקט", כל מה שאני מבקשת ממנו לא לעשות איתן הוא עושה, מביא להן המון ממתקים ואז אומר להן לא לספר לי (כמובן שהגדולה מספרת לי), מתערב בצורה בה אנחנו מדברים (בעלי אמריקאי, אז למשהו טעים אנחנו קוראים נגיד "גודי", לעוף "צ׳יקי" וכדומה..) ומתחיל לצעוק בהגזמה לידן שאנחנו מטומטמים.. נותן תחושה שאנחנו לא רצויים.. בבוקר תפסתי אותו מכין לו כוס שוקו חם ונכנס לחדר לשתות שם "כי אין לא כוח לרעש ואין לא סבלנות". בכללי, המשפט "אין לי סבלנות" חוזר אצלו הרבה.. כל בוקר כשאני מתעוררת כאן, הוא פשוט מתחיל לריב איתי גם אם אני לא עונה.. רב עם עצמו.. הגדולה שלי כל הזמן אומרת שהוא חצוף וצועק כל הזמן, והבוקר כשהיא ראתה אותו היא קראה לו "איכסס". הוא רק צועק עליהם ומנסה לדרדר לי אותן וכשאני מדברת איתו על זה בנחת ובנועם הוא אומר שזה בצחוק. הסברתי לו שהן קטנות ושהן לא מבינות שזה בצחוק.. דיברתי גם עם ההורים שלי.. אבל גם הם מיואשים.. לפני חודשיים הפסקתי להניק את הקטנה, עד אז, הייתי נכנסת לחדר כדי להניק והוא היה נכנס תמיד לקחת דברים מהחדר. כשהייתי מבקשת ממנו שידפוק על הדלת לפני בסה"כ היה עונה שאני לא מעניינת אותו וכל פעם מחדש זה חזר על עצמו..זה מן חוסר איכפתיות מופגן שכזה.. כלום לא עוזר.. אני מיואשת לחלוטין.. לא כיף לי לבוא להורים שלי בגללו.. ואת כל זה אמרתי לו ופתחתי איתו לא פעם ולא פעמיים.. אבל זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה.. הקטע שהוא מוציא ממני את כל הכעס שלא ידעתי שקיים בי בכלל.. טיפוס מזלזל שחושב שהוא תמיד צודק, משתיק את כולם, מדבר בצעקות, חושב שכולם חייבים לו משהו, לא בוגר בעליל, מאוד מאוד מאוד רגיש ובוכה מכל דבר, לא מסוגל לקבל ביקורת- תמיד מצטדק או בורח כדי לא לשמוע, הכל בצעקות. פשוט עושה תמיד דווקא כאילו הוא בן שנתיים! אני כותבת את זה באמת ממקום של תסכול ומקווה שעצם הפריקה תעזור לי.. אני שתדלת לא לענות ולא להתייחס, אבל כשזה פוגע בבנות שלי זה גבול מבחינתי. הוא אומר להן ש"אמא חצופה ומבולבלת, אל תקשיבו לה. היא לא יודעת כלום."- זה נשמע למישהו נורמלי?! למזלי ב"ה הקטנה שלי חושבת את אותו הדבר עליו מבלי שאגיד לה כלום, פשוט כי הוא מתנהג אליהן לא יפה ולא נעים לה להיות בחברתו.. היא אמרה בפומבי שהיא אוהבת יותר את אחי החייל ואין, הוא לא קולט שהוא יותר את זה בעצמו.. אבא שלי אמר לי לחשוב שהוא לא בסדר ולהתעלם. לא מסוגלת לספוג כל פעם! הוא כל פעם הורס לי את זמן האיכות עם המשפחה, אבל בו בזמן אני גם מפחדת לפגוע בו.. יש לו בעיות רגשיות, חוסר בטחון עצמי, בעיות קשב וריכוז, אבל עם כל הכבוד לבלבול שלו- הבנות שלי לא הקרבן! השאלה מה עושים ואיך כדי שהוא לא יפגע מצד אחד, וישתנה מצד שני? גם בשבילו. כי אני לא היחידה שלא נעים לה בחברתו.