אני בת 16 , כיתה יא' , הכיתה הכי קשה, הכי הרבה בגוריות, הכי הרבה לחץ וכו' וכו' .
עד כיתה ט' הייתי "ילדה למופת" , כזו שצריכים להתסכל עלייה וללמוד ממנה , כזאת שבוכה שהיא לא מקבלת מעל 80 במבחן. עכשיו , אני בדיוק ההפך .אני לא מסתדרת בשיט עם המסגרת הזאת של הבצפר , בכלל ! אם זה לשים חולצת בי"ס , אם זה להגיע בדיוק בזמן לשיעורים, אם זה לא להבריז, וכל הנלווה לזה.
אני לא מתביישת להגיד שאני נורא חכמה , יש בי פונטציאל ענק , אבל אני לא מצליחה לממש זאת בבית הספר .
אני לא רואה תועלת לקרוע את עצמי על מקצועות שלא משמשים לי תועלת , לא עכשיו ולא אח"כ . פרשתי ממגמת מחשבים השנה (קיבלתי בבגרות 100 !! ) , ירדתי ל- 3 יחידות במתמטיקה . אין לי כח. אין לי חשק. אני אוהבת ללמוד ! אני אוהבת להשכיל ולפתח את המוח ולאתגר את עצמי. אבל אני פשוט לא מסוגלת יותר להיות בבית הספר . ניסיתי להגיע לפשרה עם אמא שלי שאעבור לבית ספר אקסטרני - היא לא מוכנה אפילו לשמוע על זה, היא מאוכזבת ממני , ואומרת שהשתגעתי .
לא פעם שלחו אותי לפסיכולוג כי אומרים שלא מבינים מה נדפק איתי, עם התלמידה המצטיינת , לזאת שלא נכנסת לשיעור בכלל .
אני לא לומדת למבחנים , לא למתכונות . וועדיין הציונים הם על מעל העובר .
דופקים אותי במגנים רצח , וזה מובן . אין לי תלונות על זה
חופרים לי שלא יצא ממני כלום , שהיום אני לא יכולה להתקבל לכלום, לשומדבר בלי תעודת בגרות מספיק טובה .
זה באמת כל כך נורא שאני מזלזלת ככה בלימודים ? אני צריכה לכעוס על עצמי שאני בסה"כ לא מצליחה להסתגל לכפייה הזאת של 'ללמוד,ללמוד,ללמוד,ללמוד,ללמוד'?!
לא רוצה .
אני יודעת שה חשוב, אני יודעת שאולי אני יצטער על זה בעתיד .. אבל אני באמת לא מצליחה לעשות משהו בלי לרצות . בלי להתעניין. להתנהג כמו רובוט. פשוט ככה .
מחר יש לי בגרות, ולא התחלתי ללמוד בכלל . אין לי גם את החומר , ואני אפילו לא חושבת שאני ינסה לעשות משהו בנידון .
מה העניין ? זה עד כדי כך נורא ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות