היי.
אף פעם לא היינו משפחה עשירה. אבל אבא שלי תמיד גרם לי להרגיש כחלק מכזאת. הוא היה קונה לי דברים ללא הפסקה.... אוכל.... בגדים .. וכו. ואני, כילדה קטנה שלא מבינה הרבה בפיננסיה, הייתי רק שמחה מזה. ניהיה כל כך מפונקת. תמיד ביקשתי עוד , והעוד הזה בא! אבל לי, זה אף פעם לא הספיק.
ותמיד הייתי כועסת על אמא שלי, שתמיד הייתה כל כך ״קמצנית״ . היא לא הייתה מרשה לקנות המון דברים, והייתה נראת כל כך לחוצה כל הזמן. ובצדק.
מה שנראה כמו חלום, מהר מאוד הפך לסיוט גדול.
לאט לאט ניהיה מינוס בבנק, עוד חובות, וחובות. לאט לאט הפכנו למשפחה שלא מצליחה לסגור את החודש. לחוצים כל הזמן.
יוצאים החוצה לסרט .... לסרט!!! כמה זה כבר למשפחה? 300 שח? אפילו פחות...
ובמקום להתרכז בסרט, הם מדברים על כמה שזה לא היה שווה את הכסף, ו.... האם התקשרת לזאתי מהבנק? וכו.
ופתאום אני כילדה, מבינה שהאמא ה-״קמצנית״ שלי, הייתה בן אדם- חסכן.
ובשביל מישהי שלא הייתה רגילה לחכות ל״אחריי החמש עשרה״ בשביל לקנות חולצה או מכנס, זה מאוד קשה להכיל.
אז החלטתי שאני יעשה משהו.
קראתי על דרכים לצאת מהמינוס , אבל ההורים שלי פשוט לא מוכנים להקשיב לי בגלל הגיל שלי. זה רק מכניס אותם יותר ללחץ שאני, הילדה שלהם, צריכה לחשוב על זה.
והמצב נשאר ככה .
ואני לא יודעת מה לעשות.
אני לא חיה בעוני, ואני לא מחפשת רחמים. אני לא רוצה לפנות לאף אחד מ״בחוץ״ כי המצב לא עד כדיי כך חמור.
אני רק מחפשת איך לגרום להם להפסיק לחשוב כל הזמן על כסף, ועל איך לסגור את החודש . אני רוצה לצאת לסרט ולדבר על כמה השחקנית הזאת הייתה גרועה, ולא עד כמה ״שהסרט לא שווה את הכסף שהוצאנו עליו״. לדוגמא.
אני רוצה את המשפחה שלי . חזרה . מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות