הייתי רוצה לפרוק כאן את איך שאני מרגישה וגם הייתי שמחה אם תתנו לי עצות, חוות דעת וגם שיתוף של סיפורים אישיים דומים...
היה לי חבר במשך שנתיים והוא והוא נפרד ממני בטענה שהוא כבר לא מרגיש שהוא שם יותר (הוא בצבא ואני מתגייסת עוד חודש), ושהוא לא במצב של להעניק כרגע וכו. אין סיכוי שנחזור להיות ביחד יותר, ונורא קשה לי לשחרר ממנו, הוא לא יוצא לי מהראש, הכל מזכיר לי אותו, הוא היה הראשון שלי בהכל, כל היום אני רק חושבת על כל הדברים שעשינו פעם, הטיולים ביער בים בירושלים בתל אביב באילת או סתם בהתבטטות בחדר שלו, וכמה כיף היה ואיך שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי ורוצה שנישאר ביחד לנצח... בקושי רבנו, רק לקראת הסוף היו לנו כמה ריבים מפגרים וזה הרגיש שהוא היה פחות כמו פעם, יותר מדוכדך, מרוחק כזה... ועכשיו אני מפחדת שאני לא ארגיש שוב פעם את אותו הכיף יותר, ושאני לא אצבור עוד חוויות משמחות ושמעכשיו החיים שלי יהיו משעממים וריקניים כי להיות איתו היה לי הכי מושלם בעולם, ואני מפחדת שאני לא אפגוש אף אחד שמתאים לי כי חשבתי שהוא היה מתאים לי כמו כפפה... הוא היה בשבילי הכל, בן זוג וגם חבר הכי טוב, אין לי בכלל חברים אחרים, ואהבתי אותו והוא נפרד ממני כשאני עוד אוהבת אותו... אני מפחדת שאני אשאר לבד עכשיו לנצח ושאין אף אחד בעולם שמתאים לי כמו שהוא היה... כל תהליך הפרידה קרה בוואטספ: לפני חודש וחצי הוא סינן אותי במשך שבועיים, ואז נפרדתי ממנו כי כעסתי עליו, ואז לפני שבוע נשברתי וניסיתי לחזור, ואז הוא באמת נפרד ממני (הוא רצה את זה מההתחלה אבל היה פחדן מדי לעשות את זה)... ואני יודעת שלא מגיע לו שאני אבכה עליו ולא מגיע לי לכבול את עצמי לבן אדם כל כך קצוני, שיום אחד אוהב אותי ויום אחר מתהפך לו כל השכל וכבר לא רוצה אותי, לא רוצה בחברתי, לא מעוניין בשום קשר איתי ובטח ובטח שלא אוהב אותי יותר... אבל המחשבות עליו לא מפסיקות ונמאס לי כבר לבכות, ואני מפחדת כל כך מהעתיד, כי חשבתי באמת ובתמים שנשאר ביחד לנצח כי האהבה שלנו הייתה כל כך חזקה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות