זה נשמע מפגר כי זה באמת מפגר,
אז ככה אני יודעת שאני חרא בנאדם. ואיכשהו אני עדיין לא שונאת את עצמי.
לא משנה כמה אני מנסה לגרום לי אני לא מצליחה.
אני לא שונאת ולא אוהבת אף אחד או לפחות כך נראה לי.
לפעמים אני מבולבלת וחושבת שאני אומרת לעצמי את זה בכוונה (זה לא לגמרי מובן אני יודעת...)
אני רוצה ואוהבת לבכות ולסבול אבל אני שונאת כאב פיזי.
היה זמן מאוד ארוך שלא היה לי חברים בכלל ועכשיו כשהשגתי כאלה אני רוצה לאבד אותם כדי להרגיש בודדה אל תבינו אותי לא נכון אני מאוד מחבבת אותם אבל אני רוצה להרגיש את הכאב הזה.
אמרתי את זה לאמא שלי והיא פשוט צחקה עלי ולא האמינה שדבר כזה אפשרי.
אני לא בדיוק בטוחה מה אני שואלת פה אבל אני רק רוצה לשמוע מה אתם חושבים על זה....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות