אני מישהי שהתמודדה לפני כמה שנים עם חרדה חברתית, כילדה הייתי מאוד מאוד ביישנית ונפגעתי לא מעט מחברות ואנשים כשחשבתי שרצו איזה קשר והראו עניין, במשך שנים. וחושבת שכל זה ביחד עם השנים פשוט גרם לי להתרחק ולהגיב באדישות לכל מי שרק מנסה להתעניין בי בין עם זה בן או בת, אפלטונית או לא.
אני מרגישה מחויבות, חנק, ציפיות לא רצויות, איבוד חופש וציפייה להיפגע. הקטע זה שכן יש לי את הצורך בחברה או שניים, אבל פשוט לא מסוגלת להביא את זה על עצמי גם אם ארצה. היום אני אפילו נמנעת מלהגיד את שמי כשמישהו שואל ואין לי מושג אפילו למה. זה מתסכל כי אני עושה את זה בלי שאני אפילו מבינה ולפני שאני שמה לב אין אף אחד לידי.
אני בכללי בן אדם מאוד מאוד מופנם וצריכה את הלבד שלי כמו אוויר לנשימה, אני יכולה להיסגר בבית שבועיים מבלי אפילו להבין שלא יצאתי. וזה קרה. וזה לא בדיוק עוזר ליצירת חברויות כשאני מרגישה שזה יותר ממספיק לדבר ולצאת, פעם פעמיים בחודש.
אני לא אגיד שאני לא מרגישה בודדה לפעמים כי אני כן אבל מצד שני אני אוהבת את זה ברוב הפעמים.
אין לי מושג איך להתמודד עם זה במיוחד כשאני מסיימת תיכון והחיים נהיים קצת יותר רציניים ויש צורך גדול יותר באנשים סביבך.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026