היי..
אני בת 23. פעם הייתי ממש ממש חסרת בטחון וגם הייתי שמנמונת ולא נראית הכי טוב, חצ'קונים, קוקו ומשקפיים. בבית הספר אף פעם לא הייתי מיקירת הבנים, אני זוכרת שלבת מצווה שלי הזמנתי בנים והם עשו מלא בלאגן ואני התביישתי. לא לקחתי חלק בכלל בכל המשחק הזה של בנים-בנות , שכנעתי את עצמי שזה לא מעניין אותי והייתי מרוכזת בעיקר בעולם הדמיון שלי ובלימודים. עם חברות כן הייתי מסתדרת בסך הכל, לא עם הביצ'יות, לא שהן שנאו אותי, הן דווקא אהבו אותי אבל לא היה לי עניין משותף איתן. היתרון שלי שאני מצחיקה ויצירתית (בצניעות:) ויכולתי להסתדר בחברה בזכות הכישרונות האלה .במהלך השנים למזלי המראה החיצוני שלי ממש השתפר ואני עכשיו נחשבת לבחורה שנראת טוב. אבל יש לי ממש אישיו עם גברים... אני יכולה להיות עם כאלה שרק רואים אותי חיצונית, רוצים אותי בגלל איך שאני נראית ואז הקשר שטחי ואני לא רוצה את זה.. או שאני מראש לא מייעדת את עצמי לבנים איכותיים כי אני מרגישה לא שווה בעיניהם (חוזרת במחשבה לימי בית הספר) ותמיד כשיש מישהו שנראה עניין לעברי אני ישר חושדת, חוששת שיפגעו בי, מפחדת שיצחקו עליי וארגיש דחויה.עכשיו עוד משהו.. אם מישהו כן מוצא חן בעיני ויש ביננו חיבור טוב אני יכולה ממש להפוך את הקשר הזה לקשר של צחוקים כי אני אפחד מאינטימיות ושאשכרה יקרה משהו.. אני אשתטה לידו ואגרום לו "לקחת אותי לא ברצינות", רק בתור ידידה שטותית... עכשיו, אני בשלב בחיים שאני רוצה זוגיות. ואני רוצה לשנות את הגישה, להסתכל בצורה עניינית על בנים, לא לבוא מעמדה נחותה ולא להכיר רק בצורה שטחית... אשמח לעצות!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות