לא אוהב את אמא שלי איך להגיב לזה? כל מה שאני רוצה זה שלא לפגוע בה עם המילים שלי

אני לא יודע מה לעשות עם אמא שלי אני ממש לא אוהב אותה ולא נעים לי מזה אבל מצד אחד יש בזה צדק שאני לא אוהב אותה ואני מודע לזה.
אבל הידיעה שזה אמא ויש רק אמא אחת הורגת אותי, מאז שאני ילד (7-10)תמיד היא הייתה מרביצה וצוחקת עליי בגלל שהיה לי אקנה והיא אמרה שאני מבייש אותה ושאני אטפל בזה (כאילו היה לי מושג איך לטפל בזה שהייתי ילד) אם הייתי מאחר לבית הספר היא הייתה ישר מתחילה להרביץ לי ולא הייתי מספר את זה לאף אחד כי לא נעים שאמא שלך מרביצה לך ואין לך באמת מושג איך להתמודד עם זה כי אתה שומע מילדים אחרים בכיתה כמה שההורים שלהם נותנים להם דברים ואוהבים אותם ואני רק בצד חושב איך לעקל את זה שאמא שלי מרביצה לי כל יום מחדש הגעתי למצב שאני מפחד לדבר ליד אנשים, בית הספר שלח אותי לפסיכולוג כל שבוע כי היה לי קשה לדבר עם הסביבה שלי, יכולתי לדבר רק עם החברים שגדלו איתי שהם כמו אחים למזלי הם עד היום כמו אחים שלי ועדיין לא ספרתי לאף אחד מהם את זה שאמא שלי כל הזמן הייתה מרביצה לי.
עכשיו עם השנים התחלתי להגיב לה כי נמאס לי מזה הייתי מגביר את הקול היא הייתה מרביצה לי עוד יותר חזק, הגעתי לתיכון התבגרתי ממש מהר עקפתי את אבא שלי בגובהה אז היא כנראה הבינה שלהרביץ היא לא יכולה אז היא התחילה לעשות משהו יותר נוראי "מילים" שם נשברתי לא ידעתי כבר מה לעשות ****** אבל ויתרתי הבנתי שזה לא הפתרון לבעיות שלי החלטתי שאני אספוג כמה שאני יוכל ואני אתגייס לקרבי אני כבר לא אראה אותה הייתי חוזר הביתה פעם בחודש ל4 ימים וגם שם סבלתי לא ידעתי איך למצוא את עצמי רק רציתי לעוף מהבית אבל לא היה לי מושג איך לעשות את זה מבלי שכל המשפחה תפגע מזה כי אבא שלי ממש כמו מלאך לא רציתי שהוא יפגע מזה אז המשכתי לסבול את זה שוב נשבר לי שוב אמרתי כבר שזהו אני לא חוזר יותר הביתה דיברתי איתה בטלפון אמרתי לה מה שאני מרגיש אמרתי לה שאני לא אוהב אותה ושאני רוצה לעבור לגור לבד היא סירבה לשתף פעולה ואז גם המשקית תש לא יכולה לעזור לי כי אני לא רציתי לספר מה קורה באמת בבית
חזרתי הביתה היא אמרה שהיא תשתפר ושוב כלום לא השתנה הכל אותו דבר
סיימתי את השירות הייתי בבית אולי שבועיים חופש בלי לעובד למרות שהייתי עובד תוך כדיי הצבא, היא צעקה שאני עצלן ושאני לא עושה שום דבר עם החיים שלי למרות שהיה לי תכנון ללכת ללמוד באונברסיטה פשוט רציתי לנוח גם מהצבא אחרי הכל.
ושוב היא לא הייתה מסופקת מזה שהתחלתי ללמוד באונברסיטה אז החלטתי שאני אקח גם קורס במכללה כדיי להתחיל לעבוד בתחום שבחרתי כמה שיותר מהר ושוב לא היה לה סיפוק והיום הכל אותו דבר כמו שהיה בתיכון זה נשאר כך רק יודעת לדבר
ועכשיו אני לא יודע איך להגיד לה את זה בהכי יפה שאני ממש לא אוהב אותה ואני לא רוצה שהיא תתקשר איתי יותר כי אי אפשר כך יותר כאילו ירקתי דם עם כל ההשקעה שלי בכל תחום שהייתי בו אם זה בצבא שהייתי מפקד באונברסיטה אפילו מצטיין ואני ממש לא מתהנג חרא לאנשים כל בנאדם שהכרתי אמר לי שאני הבנדאם הכי נחמד שהם הכירו בחיים שלהם לפחות לקחתי את הצד של אבא שלי :) .
למזלי כל החרא שאכלתי ממנה שהייתי קטן נעלם אני לא מפחד להגיב אני מדבר עם אנשים רגיל לא כמו פעם.
בתכנון אני אמור להתחיל לעבוד כבר בעוד חודשיים ואז אני יוכל להשכיר דירה ולעזוב את הבית הזה
כל מה שאני רוצה זה שלא לפגוע בה עם המלים שלי, לא רוצה להיות כמוהה.

מצטער על החפירה הארוכה הייתי חייב להוציא את זה איפשהו.