אחותי בת ה-13 מתנהגת בזלזול עצמי ועצלנות, האם אנחנו דואגים יותר מידי מזה?

אני בן 19 ואחותי בת 13
ההורים שלנו נפרדו לפני 2-3 שנים בערך ומאז אני ואחותי גרים עם אבא שלי ואמא שלי אצל בן זוג שלה
אני אציין שאני בן אדם מאוד חרדתי ופרנואיד ואמא שלי גם כזאת וסבא שלי גם בן אדם כזה שלהתחשב בזה שהוא ניהיה יתום עוד לפני שהגיע לגיל 10
אני מכיר את אחותי בתור ילדה מלאת מוטיבציה שאוהבת להשקיע בדברים שהיא עושה
הציונים שלה גבוהים יותר משלי כשהייתי בגיל שלה, היא בן אדם הרבה יותר פעיל ממה שהייתי והרבה יותר חרוץ
אבל בחודשים האחרונים שמתי לב לשינויים אצלה שהיא מרבה לשכב כל היום בחדר על המיטה ולגלוש באינטרנט
היא מתעצלת לנקות את החדר שלה, לא מחליפה בגדים כשחוזרת מבית הספר ונשארת בבגדי בית ספר שהייתה איתם כל היום עד שהיא הולכת לישון
כשאני או אבא שלי מנסים לומר לה משהו היא מתעצבנת שאנחנו חופרים לה ושנעזוב אותה בשקט ושאף אחד לא אומר לה מה לעשות ושהיא מחליטה לעשות עם החיים שלה מה שהיא רוצה
אמא שלי גרה קרוב אלינו וקורה הרבה פעמים שאחותי רבה עם אבא שלי על שטויות ומחליטה ללכת לישון אצלה ואז לחזור הביתה אחרי 2-3 ימים אצלה אחרי שהיא מבינה שאין לה מה לחפש שם
אני מגיע הביתה פעם בשבועיים בגלל שאני בצבא ככה שרוב הזמן אחותי לבד בבית עם אבא שלי והיא לא מסתדרת איתו הרבה פעמים, היא פונה וניהית נחמדה אליו רק כשהיא צריכה לכסף לבילויים
היא אמרה לי כמה פעמים שאין שום משמעות בחיים ושהכל סתמי וזה מלחיץ אותי שילדה בת 13 אומרת דברים כאלה.
אולי זה סתם גיל ההתבגרות שמתחיל אצלה וגורם לה להיות מבולבלת? או שהיא נמצאת במצוקה אמיתית? אבא שלי מאוד מודאג מההתנהגות שלה וזה גם מדאיג אותי, יכול להיות שאנחנו סתם לחוצים ודואגים מילדה בגיל ההתבגרות ושהכל יסתדר?
אני בעצמי בגיל שלה גם לא הייתי הכי משהו ורק בסביבות גיל 15-16 התחלתי לקחת את עצמי יותר בידיים וברצינות, אמא שלי גם אמרה לי שאני ואבא שלי דואגים יותר מידי בגלל שמדובר בילדה בת 13 בגיל ההתבגרות שזה גיל בעייתי.

אני בן אדם מאוד חשדן, חרדתי פרנואיד ואכול סרטים
אני מתאר לעצמי תסריטים שבהם היא עלולה להפוך לזונה נרקומנית בעתיד ושהיא תתאבד בסוף והכל בגלל החינוך מהבית שהתחיל מזה שנתנו לה להתעצל ולהתבטל בגיל 13 ולהאמין שאין טעם לחיים ושהכל חרא
אני אציין שמדובר בילדה מוכשרת עם ציונים מאוד גבוהים בבית הספר, חיי חברה יותר שופעים משלי והיא מועמדת עכשיו להתקבל שנה הבאה לכיתה של מצטיינים
האם העצלנות הזאת שלה זה סתם קטע של ילדות מתבגרות וזה כנראה יעבור לה כמו שזה עבר לי או שזה משהו שהוא מעבר לזה?
אני מפחד שבגלל שאני בן אדם פראנויד והעצלנות שלה מלחיצה אותי אז בגלל שאני אעיר לה על זה זה רק יעשה לה יותר גרוע ואולי באמת עדיף לעזוב אותה בשקט, מצד שני קשה לי מאוד לסמוך על ההורים שלי שיסתדרו איתה כשאני לא בבית בגלל שאמא שלי גם פרנואידית ובגללה הפכתי לאחד כזה ואני מפחד שההורים שלי יחזרו איתה על הטעויות שהם עשו איתי.