פגעתי בגבר שמאוד אהב אותי ואני מתחרטת...

כל הסיפור התרחש לפני כבערך 4 שנים...עבדתי באיזה קניון וכשחיכיתי בסוף היום בתחנת האוטובוס היה שם בחור שהתחיל איתי, הפכנו לחברים. כל יום הוא היה בא לקניון בשביל לראות אותי, גם אם זה רק לחמש דקות לפני שאני נכנסת למשמרת, ובסוף היום הוא היה מחכה לי. תמיד. זה מאוד החמיא לי. גם כשאמרתי לו שקבעתי עם חברה, הוא לא הרפה ממני ובא בעקבותיי לאן שלא הלכתי, בסופו של דבר הרגשתי שהוא מעיק עליי, זה גרם לי להתנהג אליו בזילזול, הוא היה נפגע מאוד אבל בסוף תמיד סולח לי. הוא טס לחודשיים לחו"ל... (הטיול תוכנן עוד מלפני שפגש אותי) אבל היה מתקשר לא מעט וגם אני... מה שקרה זה שבזמן שהיה בחו"ל הכרתי מישהו אחר... מישהו שממזמן עוד רציתי והפכנו לחברים בסופו של דבר... תומר (ששהה בחו"ל) שלח לי הודעות ולא התייחסתי, ואז כנראה הוא הרגיש שמשהו לא בסדר... ולילה אחד הוא התקשר היסטרי ובוכה... הוא נשבע לי שהוא אוהב אותי, אבל מרגיש שאני בוגדת בו, והוא אמר גם שאני לא יודעת מהי אהבה כי אני לא מרגישה... רחמתי עליו, אז הרגעתי אותו. לא סיפרתי לו שהכרתי מישהו. אבל כשהוא חזר מחו"ל סיפרתי לו. הוא נפגע עמוקות. אמר ששברתי לו את הלב, שהרגתי אותו, אבל יש אלוהים בשמים והוא ישלם לי. המשיך להתקשר ורצה לדעת מי זה הבחור שאני יוצאת איתו, החבר הנוכחי שם לב שמישהו מתקשר אליי ורצה לדעת מה קורה, סיפרתי לו על תומר, חבר שלי בעצמו התקשר לתומר והזהיר אותו שלא יתעסק איתי. תומר פחד. אבל אחרי כמה זמן שלח לי כל מני קללות לפלאפון, לא התייחסתי. מאז היה יוצא לי לראות אותו לא מעט כי הוא היה מבלה הרבה בקניון שעבדתי בו... היינו מסתכלים אחד על השני... אך לא מדברים... הוא גם ראה אותי עם החבר... מה שהכי לא היה לי נעים... כי כל כך לא רציתי לפגוע בו יותר ממה שפגעתי, מאוד הצטערתי... בעצם עד היום אני מצטערת. אני חוששת שהאהבה האמיתית שלי היתה תומר... אבל הייתי עיוורת ולא רציתי להבין שאני זקוקה לו, שאני נזכרת בו אני נזכרת כמה כיף היה לנו ביחד, שכל הזמן היינו צוחקים, שהוא קיבל אותי בכל מצב... כיום אני כבר לא עובדת באותו קניון, אלא במרכז קניות אחר... יצא לי לראות אותו לפני שנה בערך... הוא נכנס למקום עבודתי, ראה אותי... קרא בשמי כזה ויצא... מאז לא יצא לי לראות אותו שוב... אבל מצאתי אותו בפייסבוק... כמובן שלא העזתי לשלוח לו בקשת חברות או הודעה, אבל כל יום אני נכנסת כמו אובססיבית לפייסבוק שלו ואוכלת את הלב... אני "מתה" שידבר איתי... שיחפש אותי, זה לא קורה.. מן הסתם אני כבר לא בראש שלו, אנחנו לא מתראים, לא מדברים, לא ידידים, ובעצם כלום... גם אם יראה אותי ברחוב יש מצב שיתעלם לחלוטין כאילו מעולם לא הכרנו.... אני מרגישה שאני משתגעת... שאני מאבדת את שפיותי... אני לא יודעת מה לעשות... אני כל כך רוצה שנדבר... אבל אין לי אומץ לשלוח לו הודעה, הוא בטח יחשוב שאני לא נורמלית... ומה פתאום נזכרתי בו עכשיו... אני לא יודעת מה לעשות...