אני אבודה ואין לי עם מי לדבר על זה, האם ללכת לקרבי או שלא מתאים לי כלל?

אז ככה,אני כרגע מלשבית בת 18,כל החברים שלי כבר יודעים את התפקיד שלהם בצבא ומה הם יהיו,הלכו למיונים ורק אני לא הלכתי לאף מיון , כל השנה דחיתי את יום המאה שלי איזה 4 פעמים אך למזלי נקבע לי תאריך ליום המאה השבוע.. הפחד שלי שבסוף ישלחו אותי לפי צורכי צהל- ואבזבז שנתיים מהחיים שלי על פאקינג כלום. קבלתי מיון לוחמות (למרות שעוד לא עשיתי את יום המאה) אך גם אליו לא הלכתי, זה לא שלא רציתי,להפך, אני מגיל קטן רציתי להיות בקרבי, זה פשוט האופי הדפוק שלי,אז בקשתי ממיטב שישלחו לי שאלון ללוחמה במקום המיון שפספסתי ופה נשאלת השאלה, אני לא יודעת אם למלא את השאלון או לא, כי הבנתי שאם אני מתקבלת ללוחמה אז אני משובצת לקרבי ואם אני מתחרטת אז ישלחו אותי לפי צורכי צהל להיות פקידה או משהו ואני לא רוצה, לכן אני ממש מתבלטת אם ללכת או לא..
אבל תמיד קרבי זה משהו שדיבר אלי, אחותי הייתה בקרבי (פלחץ) והיא מספרת כמה היא נהנתה,נכון היא אכלה הרבה חרא אבל בגדול זוהי חוויה בלתי נשכחת.
מצד אחד אני רוצה תפקיד משמעותי,אקשן,שיהיה מעניין אך מצד שני זה מסוכן,קשה ומאתגר מאוד. יש לי את הסיבות שלי למה לא ללכת לקרבי והן :
קודם כל, אני בן אדם מאוד ביישן וחסר בטחון- יש לי חרדה חברתית(הצבא לא יודע על זה) ואני מפחדת שלא אמצא את המקום שלי שמה ואהיה לבד. כי קשה לי בסיטוצאיות חברתיות. ושרע לי המקום בריחה שלי הוא הבית ושם לא יהיה לי לאן לברוח. בנוסף קשה לי להיות בתוך מסגרת, כל מסגרת שהייתי בא עד עכשיו פרשתי ויצאתי באמצע, אם זה בית ספר,תיכון,התנדבות או כל מסגרת אחרת, תמיד היה לי את הגיבוי של ההורים שיוציאו אותי ויעזרו לי, אך בצבא זה אחרת,משם לא קל לצאת ואין לי את הגיבוי של ההורים- אני נטו לבד. קשה לי מאוד להיות בתוך מסגרת,להתמיד בה , מגיל קטן היה לי את זה אני מפחדת שהמסגרת של הצבא תזיק לי ולא תהיה לי טובה, במיוחד מסגרת של קרבי ששם אין חופש כלל, ואת חוזרת הביתה פעם בשבועים-שלוש. אני גם בן אדם פחדן, אני לא יודעת איך אני אתמודד עם מצבי לחץ או איך אני אגיב בסיטואציות מסוכנות. וגם יש לי מחלת עור, שלא ספרתי על זה לצבא (כמו שלא ספרתי על החרדה החברתית) כדי שלא יורידו לי בפרופיל- כי עדין משהו בי רצה ללכת לקרבי ולקבל את הפרופיל הכי גבוה כדי שאוכל להיות כשירה.
בנוסף אני די מלאה(שוקלת 88) ,אני בכושר נורא ואיום אין לי סיבולת לב ראה חזקה בכלל ועוד דבר ששמעתי שבכלל מערער לי את הבטחון בנושא- המקלחות המשותפות בטירונות. אני מתביישת בגוף שלי(מהמשפחה שלי אני מתביישת אז מאנשים בצבא?) יש לי צלקות מהמחלת עור וסמני מתיחה דבר שהביא אותי לחוסר ביטחון מוחלט עם הגוף שלי והמחשבה הזאת שלחשוף את הגוף המכוער שלי מול בנות מערער אותי לחלוטין. בקיצור בשל כל הסיבות האלה, אני לא יודעת אם ללכת או לא. אני ממש מרגישה אבודה וחסרת אונים כי אין לי שיעזור לי,יכוון אותי ואני לא יודעת מה לעשות.
יש בי משהו שכן רוצה ללכת לקרבי, אבל אני מפחדת שאעשה טעות והמסגרת הזו לא מתאימה לי בכלל ורק תזיק לי. אך גם אולי היא יכולה להטיב לי,לגרום לי להתמודד מול הפחדים שמהם ברחתי כל השנים ותשנה אותי. חשבתי ללכת לחיר מעורב (תמיד רציתי להיות בו)- אבל לפי מה ששמעתי מאנשים ששירתו שם, אני לא יודעת אם ללכת לשם, כי הם אומרים שהקווים שם משעממים והשמירה היחידה שאת עושה שם זה על אבנים וחול. בקיצור אני אשמח להכוונה,שתקראו הכל ותעזרו לי לפתור את הקונפליקט הפנימי שבו אני נמצאת. ללכת לקרבי או לא, ואם כן אז לחיר מעורב ? חשוב לי שזה יהיה סביבת אנשים טובה ולא תת רמה
תודה רבה רבה רבה למי שיענה ויעזור לי.!!