יש לי נושא שמציק לי כבר שנים רבות.
בתקופת בית הספר היתה לי חברה טובה מכיתה א ועד יב. ממש היינו חברות טובות וכל הזמן היינו ביחד. כבר אז היו דברים שהיו מפריעים לי בחברות שלנו. היא תמיד היתה צוחקת עלי ועל העדה שלי ותמיד היתה רומזת שאני מכוערת אבל ספגתי את זה. בהמשך הלכנו ביחד לשירות לאומי ושם ראיתי כמה אכפת לה רק מעצמה.
היא היתה דורשת ממני לטאטא את החדר שלנו ולי יש שיער קצר בכלל אין לי נשירה. פעם אחת בשיא הקיץ היא לא הסכימה שניפתח חלון בחדר כי קר לה ואמרתי לה שהיא יכולה לשים שמיכה אבל זה לא עניין אותה וממש התחילה לצעוק. אני פשוט סבלתי בשקט.
תמיד היא הייתה גוררת אותי לבילויים שלא אהבתי בכל מיני ברים ואף פעם לא היתה מתחשבת בי ובאה איתי למקומות שאני רוצה ללכת.
עם הזמן הכרתי חברות אחרות וגיליתי עולם אחר! חברות בוגרות שאפשר לדבר איתן על הכל והן לא שופטות אותך על כל דבר. חברות מפרגנות שמתחשבות בי. החברה ההיא כל הזמן רצתה שנעשה מה שהיא רוצה. אם הלכנו לסופר והיא רצתה שנקנה משהו ביחד ואני לא רציתי לקנות היא ממש היתה מרימה את הקול. כל הזמן הייתי צריכה לספק אותה ואת הרצונות שלה. פתאום למישהו אכפת מהרצונות שלי.
אחרי השירות הפסקתי להיות איתה בקשר והיא היתה מתקשרת אלי וצורחת עלי שאני מנתקת איתה את הקשר וממש היתה מתחרפנת. במקביל הייתי שומעת עליה סיפורים שהיא הולכת לברים לבד ופשוט זורמת עם כל גבר זר שהיא רואה.
בסוף התברר שהיה לה איזה משבר נפשי כי יש להם מחלות נפשיות במשפחה.
אני גם רוצה להוסיף שאבא שלה תמיד היה מתייחס אלי לא יפה. אף פעם לא אומר לי שלום כשאני מגיעה לבית שלהם ותמיד היה צועק כשאני בסביבה. לאנשים אחרים הוא לא היה מתייחס ככה.
בקיצור הפסקתי להיות חברה שלה והיא פשוט התחרפנה חד משמעית. אני הרגשתי אשמה המון שנים אבל היום אני כועסת וכואבת. איך נתתי לה להשפיל אותי ככה? אחרי כל מה שעשיתי בשבילה היא פשוט רמסה אותי.
אני לא יודעת איך להתגבר על זה. עד היום אני פגועה מהמעשים שלה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות