אני אדם בעייתי. משהו מופרע לי בראש.
כשאני מדבר עם בחורה, אני נבוך, ביישן ולא יודע להתקדם לשום דבר מעבר לרמת שיחה. תצחקו, תצחקו. אני זה שלא מסוגל להגיד לבחורה שמדברת איתי את המשפט "בואי נפגש?". לא יוצא לי. אני פשוט לא מסוגל להוציא את זה. ואז כשהבחורה (כצפוי) אומרת שלום והולכת, אני מרגיש דיכאון וכישלון.
לא מזמן גליתי את האופציה המלוכלכת. להסר הספק: רק ואך ורק (בלי יוצא מן הכלל) במדינות בהם הזנות ממוסדת ורק במקומות רשומים רשמית (לא עבריינים, אלא מקומות עם תעודות). כשאני עם זונה, אני משוחרר לחלוטין. מדבר חופשי על מין, צוחק בקלות. בלי להסס מבקש דברים (ויודע בקלות לקבל את זה שהיא תסרב לעשות משהו. ותאמינו לי, הן יודעות ועוד איך). לא מרגיש טיפה מבוכה להוריד את התחתונים. וזה בזמן שאני מתבייש בחיי היום-יום להוריד חולצה. אני לא יודע עם כמה זונות הייתי, לא הרבה. זה לא משהו שאני עושה באופן קבוע, אלא שמור למקרים מיוחדים (טיולים למדינות אירופה החופשיות, אירועים מיוחדים וכדומה).
אני מנסה להבין מה כזה דפוק בי? ברור שאני לא נורמלי. אדם במצב תקין לא יהיה ככה. אבל מצד שני, זה גם לא מחלה נפשית (אם אבוא עם זה לפסיכיאטר הוא יעיף אותי). אם לשאול מה אני רוצה בחיים, התשובה תהיה ברורה בלי היסוס: אף פעם לא לבוא יותר לזונה, אלא לחיות עם בחורה שיש לה רגשות אמתיים. אין לי שום התלבטות בעניין.
קשה לי לנסח מה אני ומה הבעיה שלי. אני רק מבין שאני בבעיה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025