מתוסבך ממנה, מה לעשות?

אחרי כחודש וחצי החלטתי להעזר בכם מאחר ואני באמת מרגיש מתוסבך. הכרתי מישהי בעבודה לפני כמספר חודשים, מישהי בדיוק עם אופי כמו שלי, מדהימה, מצחיקה, חיוך מקסים שכל פעם מחדש אני נזכר למה אני אוהב אותה. היא יצאה מקשר של כמעט שנה ואחרי שבוע פתאום התחברה אליי, יש לציין שהכרנו חודשיים. מלכתחילה היא הייתה מאוד סגורה, מצבי רוח משתנים בתדירות גבוה, פעם בא לה פעם לא. אמרתי לעצמי בראש שאולי אני בכלל ריבאונד כדי שתשכח מהאקס. דיברנו על הנושא הזה והיא אמרה לי שהיא כבר לא חושבת עליו ואין לה כוונה לחזור אליו, אבל ביננו? מי יכול לשכוח קשר של כמעט שנה אחרי חודש וחצי? אמרתי ננסה ונמשיך הלאה.

היינו בקשר כחודש והיה לה יומולדת ובאמת השקעתי, כסף זאת לא הבעיה. יום למחרת היא התחילה לסנן אותי ולענות לי בהודעות יבשות ואז הגיע השיא והתפוצצתי עליה, אמרתי לה שזאת לא התנהגות. אבל בתוך תוכי ידעתי שעוברת עליה תקופה רעה ותמיד אמרתי לה שאני פה לצידה ואני רוצה לעזור לה. היא אמרה לי שכשהיא בבית לבד קשה לה וכשהיא איתי טוב לה.

מפה לשם הגענו לשלב כבר שישנתי אצלה והיא הכירה לי את ההורים שלה בארוחת ערב והיא ישנה גם אצלי ונראה שאנחנו מתקדמים. לא היה סקס עדיין אבל אני לא מהבחורים שחושבים על זה 24/7, וכן ברור לי שזאת הכימיה בין בני זוג. בכל מקרה מעולם לא מיהרתי איתה וגם לא ניסיתי להלחיץ אותה, אני מנסה להבין אותה כמה שאפשר. יכול להיות שאין משיכה מינית בכלל?

הסיפור הוא שאתמול יצאנו, באתי אליה הביתה להעיר אותה, היה כיף, החזרתי אותה הביתה, לילה טוב בלי נשיקה או חיבוק. חזרתי הביתה ורשמתי לה לילה טוב, היא החזירה לילה טוב יבש ושאלתי אם קרה משהו, היא אמרה שלא והיא עייפה.

הבעיה היא שאנחנו מתראים 6 ימים בשבוע בעבודה, ואני מתאר לעצמי שזה מהווה בעיה כי אין מרחק ואין געגוע. אני אוכל את עצמי כי אני לא יודע אם יש סיכוי לקשר כזה. לאחרונה היא גם התחילה לשלם ביציאות, וגם הקטע שישנו אחד עם השני... יש פה מצד אחד התקדמות ענקית אבל אחרי כל צעד קדימה, אנחנו הולכים 2 צעדים אחורה. היא אמרה לי שקשה לה מבחינה נפשית והיא מנסה לעבוד על זה והיא מנסה להשתנות..ותמיד הזכרתי לה שאני אוהב אותה ואני הכתף שלה לכל דבר. האם אני סתם אוכל סרטים? יש לציין שזה קשר זוגי ראשון רציני שלי. לפעמים אני גם לא שולח הודעות כי אני רוצה לתת לה קצת שקט ממני, בכל זאת רואים אחד את השני כמעט כל השבוע, לי אישית אין בעיה עם זה.

יש לציין ששנינו בסביבות גיל ה20-25.
מצטער על החפירה, פשוט אתם המקום היחידי שאפשר לשפוך את הלב ואתם תבינו. קשה לי עם המצב הזה של המצבי רוח.
שאלתי אותה אם היא באמת אוהבת אותי ומעריכה אותי והיא אמרה לי משפט שיושב לי בראש.. "אם הכנסתי אותך לבית שלי והכרתי לך את ההורים שלי אז כנראה שכן... "