הפרעה גבולית? האם אני פרנויד או שזה אמיתי?

היי. אני די סובל מכל מיני סרטים בתחום החברתי בעיקר. אני אומנם לא מאובחן אבל יש לי בסיס להניח שיש לי אישיות גבולית. בעבר זה היה הרבה יותר גרוע מאשר היום.
היום עדיין יש את זה אבל אני מטפל בזה ולמדתי מאוד להתאזן.

למי שלא יודע אישיות גבולית זה פחד נטישה חזק ופחד מניתוק באופן כללי אז יוצא שבזוגיות אני אוכל סרטים ומפרש כל התרחקות קטנה שלה ממני בתור איום ואז אני מתחיל להפוך למניפולטיבי וזו בעיה.. אותו דבר קורה לי מבחינה חברתית. אני כאילו יודע להיות הבחור הכי בולט בשטח ולמשוך תשומת לב בצורה יוצאת דופן. אני מתלבש בשביל זה אני נראה כמו מישהו שמושך מאוד את העין אני גם נראה טוב בהתאם אבל זה לא עוזר לי בכלום בגלל הסרטים שאני אוכל. אני בכלל לא יכול לאפשר לאחרים להתקרב אלי.

אם למשל מישהי שמה עלי עין ורוצה להתקרב אז אני מרגיש שהיא רוצה לרעתי אז אני כאילו מושך אותה ביד אחת ודוחף אותה ממני ביד השניה.

הבעיה היא שכל זה קורה בקנה מידה חברתי ולא רק בזוגיות. יוצא שאני מושך תשומת לב של קבוצה שלמה ואז כשה הם נדלקים ורוצים להתקרב אז אני דוחף אותם ממני ויוצא שהם מרגישים דחויים או שאולי הם חושבים שאני עף על עצמי וכאלה ואז הם מתחילים לפנות את עצמם נגדי אבל ההתנהגות שלי משפיעה עליהם ויוצא שגם הם הופכים לכאלה שמצד אחד נמשכים אלי ומצד שני רוצים להתרחק ממני במקביל.

בקיצור כל המערכות יחסים בחיים שלי הם חם וקר על בסיס קבוע.
כשה אני מריח התרחקות של בן אדם כלשהו ממני אז אוטומטית אני מתחיל להוריד אותו בתוך הראש שלי.
אם אנשים למשל נמצאים במצב רוח רע אז ע"פ הפרצופים ואפילו ע"פ ההרגשה שהם מרגישים אני מרגיש אותם ומשייך הכל לעצמי ויוצא שאני יכול להוריד בצורה כזאת בתוך הראש שלי קבוצה שלמה של אנשים אבל אם וכאשר הם מתהפכים ביחס שלהם אלי אז אני ישר מתהפך גם. ז"א שאם הם אוהבים אותי אני אוהב אותם חזרה ואיך שאני מריח שהם לא אז גם אני לא.

זה נשמע כאילו אני מודע למצב אבל זה כל כך קשה לשלוט בזה כשה זה קורה..
תחשבו מה זה מתי שעקב פרצוף חמוץ של מישהו פתאום כל הזהות שלהם מתערערת ומתחיל סרט ורק אם הוא משנה את הרגש שהוא מרגיש כלפיי אז הסרט מסתיים.
זה ממש גיהנום.

ומצד שלישי אני חושב שאולי כל מה שתיארתי פה זה סרט אחד ענק והכל כולל הכל בתוך הראש שלי בכלל. שאני מדמיין הכל כולל הכל.
והבעיה היא שמפריע לי מאוד שאני מרגיש שהכיתה שבה אני לומד שהם לא אוהבים אותי ושהם גם אוהבים אותי בו זמנית. שהם כאילו אוהבים אותי אבל לא רוצים לאהוב אותי במקביל. כשה נגיד אני מפרסם משהו בקבוצת וואצפ איזה צחוק משהו אז אני מרגיש שאנשים כאילו מנסים להתנכל או שמתעלמים בכוונה אבל פנים מול פנים אחרי כמה דקות לידי פתאום הם משתנים ומתחילים להיות פתוחים וחברותיים ואני מרגיש שהם אוהבים אותי. בכלל אנשים קצת מוזרים לדעתי כי הם כאילו יכולים לראות אותי בבוקר ולא להגיד לי בוקר טוב אפילו ויש לי מלא בנות בכיתה שמשחקות אותה כאילו לא רואות אותי בכלל ואז בהפסקה באות לשבת איתי משום מקום ואני לא מבין מה הולך. אני לא מבין למה להתנהג בכזאת הפכפכות??.. מה לא תגידו בוקר טוב אחרי שלמדנו 3 שנים ביחד? למה אני מרגיש שאני לא מכיר אותם בכלל אחרי 3 שנים?

אני מרגיש שהם מסתכלים עלי כאילו אני מוזר. כאילו אני יוצא דופן ובגלל זה אין דבר כזה להתייחס אלי כמו לכל אחד אחר. לא יודע מה הם רוצים חלק מהם נראים כמו מעריצים וזה מעצבן וחלק שונאים ויש בנות נחמדות וחלק רואים שהן רוצות שיקרה משהו אבל הן ביצ'יות או שמשחקות אותה. חלק בכלל רעות לגמרי ורואים את זה בעיניים שלהן שאין להן שום כוונה טובה.

וכל השינויים האלה שאני רואה בסביבה כי אני רואה כל פיפס. הם משגעים אותי.. אני מבין ויודע שגם אם אנשים כאילו נראים לא אוהבים אותי אז יתכן שזה דווקא בגלל שהם כן אבל בגלל ההפרעה הזאת כל פעם שבה אני מרגיש שבן אדם לא אוהב אז זהו אני שוכח האם הוא לא אוהב כי הוא אוהב או שהוא באמת לא אוהב כי אין לי באמת דרך לדעת.

לא יודע מה לעשות בכלל... פסיכולוגים סתם סוחטים כסף ורוצים לשים אותי על כדורים נגד דיכאון כשה אין לי דיכאון בכלל.. אין לי חרדות. אני אפילו די בטוח בעצמי ביחס למה שעובר עלי בראש שלי. פשוט הטירגרים האלה של הנטישה והדחייה החברתית הם אלה שהורסים לי הכל. לא יכול לנהל זוגיות ולא רוצה לעשות מניפולציות כלהזמן כדי לשרוד בזוגיות אז אני תקוע בלי מישהי כבר תקופה ארוכה של שנה. הכרתי מישהי כמוני. אבל מן הסתם ששניים כמוני זה בלאגן שלם. שנינו אוכלים סרטים אחד על השני.. לא יכול לרקום קשרים חברתיים חדשים והישנים מתפרקים כי אנשים משתנים וחלק גדול מהאנשים הופכים לרעילים ופוגעניים ואז אני מרחיק אותם ממני ובראש שלי הם הופכים לאוייבים לעולמים.

גם הדימוי העצמי שלי הוא רעוע ביותר. יום אחד אני מרגיש יותר כמו חנון אז אני מתנהג ככה ויום אחר כמו ערס אז אני מתנהג ככה. וזה גם תלוי באיך שאני מתלבש. (בכלל מוזר כי מה הקשר) יום אחר אני מרגיש כמו משהו ביניהם אז אני מתנהג ככה. כאילו אני מחפש כל הזמן להיות כמו מישהו שמוצא חן בעיני כרגע ואני תופס את עצמי עושה את הדברים האלה אינטואיטיבית ולא במודע כאילו אם אני מרגיש איכשהו אז זהו זה אני. אבל אני הרי מבין שבן אדם יכול להרגיש את כל מגוון הרגשות והרגש שהוא מרגיש הוא לא קובע מי הוא..... אז זה לא מסתדר לי בכלל.. ברמת העיקרון מה זה משנה כמו מי אני בכלל??.. אבל זה מופיע לי בדימיונות כל הזמן. כאילו אני נכנס למשחק כל הזמן שבו אני משחק תפקידים כמו בתיאטרון.

חשוב להדגיש שכל זה היה הרבה יותר גרוע בשנה שעברה והיום זה יותר מתון אבל עדיין..

מישהו עבר את מה שאני עובר ויצא מזה איכשהו? המלצות לפסיכולוג או מטפל שיודע לטפל דווקא במה שתיארתי? כיזו לא בעיית ביטחון עצמי קלאסית..