חבר שלי הוא מהטיפוסים האלה שתמיד במרכז העניינים, שמנהלים הכל ומתחברים לכולם. ואני בדיוק להפך, דיי שקטה וביישנית, פסיבית ולא מי-יודע-מה דומיננטית.
קצת קשה לי עם זה. מגיל צעיר מאוד (12)אנחנו חברים וצמודים זה לזה, ומעולם לא הייתי צריכה להתמודד בעצמי עם כלום. כל הזמן הוא זה שמארגן דברים, מדבר עם כולם, יוזם ועושה, ואני- לא צריכה לעשות כלום, כי חבר שלי כבר דאג להכל. גם כשאני מנסה משהו ונכשלת, הוא תמיד שם לעזור לי ולתמוך בי, ומעולם לא באמת התמודדתי עם כשלון בעצמי.
אני מאוד אוהבת אותו, ולא רוצה לוותר על הקשר שלנו, אבל פשוט מתה כבר להיזרק למים, ולהיות עצמאית. אני מרגישה שאני פשוט חייבת להוכיח לעצמי שאני יכולה להתמודד עם החיים לבד, שאני יכולה לדאוג לעצמי בכוחות עצמי, שאני יכולה להיכשל במשהו בלי שאף אחד יתמוך בי- ועדיין להתמודד עם זה.
אני יודעת שהבעיה היא בי, ולא בו, אבל אני מתחילה לחשוב שלהיכנס לקשר רציני בגיל כלכך צעיר זאת הטעות הכי גדולה שיכולתי לעשות.
לעומת זאת מנגד, אני לא יכולה להיפרד ממנו, לא אחרי כלכך הרבה זמן. אני אוהבת אותו, ואחרי כל מה שהוא עשה בשבילי, אני לא יכולה לשבור לו את הלב ככה.
אשמח לעצתכם....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025