מרגיש שאני לא מצליח להתחבר לאנשים שאיתי בטירונות. איך לעשות את זה?

אז ככה, אני לא הבנאדם הכי חברותי שיש אבל יש אנשים מסויימים שאני מתחבר אליהם ממש מהר וממש טוב ואחרים שלא משנה כמה אני אנסה אני לא אצליח.
בתיכון היו לי את החברה שלי והסתדרתי ממש טוב ולא הייתה לי שום בעיה חברתית כזאת או אחרת.
שהגעתי לצבא נורא חששתי שאני לא אצליח להתחבר אבל בגלל היחידה הטובה שאני הולך אליה(לא קרבי) חשבתי שאני אמצא שם בטוח ילדים נחמדים כמוני ואתחבר מהר.
וככה היה, באוטובוס שעליתי התחברתי מהר להרבה ילדים והרגשתי כאילו אני מכיר אותם ממש הרבה זמן.
ממש גברים אחד אחד, צחקנו הרבה בערב הראשון והיה ממש כיף.
באותו הערב התחלקנו כבר בטירונות למחלקות, כל האנשים שהיו איתי באוטובוס והיו אחלה אנשים במחלקה 2 ואני הייתי במחלקה 1.
לא הכרתי אף אחד אבל גם לא היה לי בעיה להכיר.
ניסיתי להיות הכי חברותי שאני יכול בין אם זה לחייך או לשאול שאלות היכרות כאלה לנסות לצחוק ומה לא.
מהאנשים איתי בחדר(אנחנו חמישה) רק לאחד ממש התחברתי שאני כרגע יכול להגדיר אותו כחבר הכי טוב שם אבל אני מפחד שהוא לא חושב ככה והוא רואה אותי כעול יותר מאשר כחבר.
ממש ניסיתי להתחבר לאנשים אצלי בחדר אבל לא היה וויב נכון, לא יודע פשוט לא הלך.
וילד אחד משם אני ממש ניסיתי להכיר לדבר וענה לי תשובות מייבשות בקושי חייך והיה נראה מבואס תחת, אבל שדיבר עם האנשים בצוות השני שהם סוג של החצי השני של המחלקה שלי אז הוא חייך ותקשר והיה סבבה.
אני באמת לא מבין מה אני עושה לא נכון.
גם האנשים מהמחלקה השנייה(הבנים) זה יותר אנשים של גברים שמספרים חוויות מהחיים, רציניים, שצוחקים מדברים שהם נחמדים אבל לא ממש מעניינים ואיכשהו זה מעניין אותם ולי קשה להתחבר לזה.
אני מרגיש שהם מרגישים שהם מצאו את החברים שלהם ולא בא להם להכניס עוד אנשים למשוואה איתם ובגלל זה אני מרגיש שהם לא כל כך מתעניינים בי.
זה לגבי הבנים שאני לא יודע איך אני אמור להסתדר עם ילד אחד כל הטירונות זה באמת קשה ואני מרגיש שהילד חושב שאני אולי גורם לו להיות "לא מקובל" במחלקה שלנו.
לגבי הבנות(שהם הרוב במחלקה, כן אנחנו מעורבים) קשה לי אבל הם נחמדות.
תמיד היה לי קשה להתחבר לבנות כי אני לא בדיוק יודע על מה לדבר איתם ותמיד אחרי שיש את השאלות הבסיסיות של מאיפה את מה הרחבת וכל אלה בלה בלה בלה אני מרגיש שאני לא יודע מה לשאול אותה ואני מרגיש שהיא גם לא שואלת אותי שאלות ואני מרגיש בראיון וזה ממש מעצבן אותי כאילו מה עשיתי שאת לא רוצה לדבר איתי.
בכל מקרה, אם למישהו היה מקרה כזה נוסף שהוא חשש חברתית אחרי היומיים הראשונים בטירונות(עושה 02 אגב והאנשים בטירונות ישרתו איתי ביחד) ויכול להגיד לי איך היה לו הטירונות ומה הוא למד מזה שבבקשה יעזור וייתן לי עצות מה לעשות כי אני באמת חושש ומבואס מזה ממש.
וכאילו אני ממש רוצה לציין שנגיד בדרך חזרה מהטירונות ישבתי עם בת אחת ועוד בן ממחלקה אחרת שאותו אני לא מכיר והיה ממש כיף פשוט צחקנו ונהנתי ממש בשונה מהטירונות ואני ממש חושב שהטירונות תעבור לי לאט רצח אם אני לא אמצא את החבר'ה שלי.
תודה על העזרה אנשים!!