הכרנו דרך חברים משותפים..
ידיד שהוא חבר שלו שלח לו את המספר שלי כי חשב שאני ממש מתאימה לו
וכנראה שזה נכון..היינו מדברים תקופה ארוכה משהו כמו שנה טיפה פחות תמיד התחמקתי כי אמרתי לו שאני בת 17.. לא יודעת למה
זה היה בתחילת גיל 14 שהוא היה בן 19 אמרתי לכולם שאני בת 16 כי הייתי נראת גדולה לגיל שלי וזה היה נמאס לי שכולם אומרים לי שאני לא נראת בת 14
טוב קיצר דיברנו במשך שנה התאהבתי בו רק דרך מילים לא דרך מגע לא דרך עיניים פשוט רק דרך מילים
הוא כלכך מיוחד
אחרי תקופה הוא גילה את הגיל שלי מתתי ממבוכה אבל איכשהו עדיין הוא נתן לי הרגשה שלא משנה מה הוא פה..
אחרי שנה שאני דופקת לו תירוצים כי לא ידעתי איך להגיד לו את הגיל שלי ושהוא גילה אתזה בעצמו זה נתן לי את האפשרות לפגוש אותו ושלא יהיה לי את הפחד של לספר
נפגשנו,פשוט לא יכולנו יותר שתינו נמשכים אחד לשני שתינו מרגישים אחד לשני משהו
אבל הגיל הפריע כל כך.. היה לי כל כך קשה שזה היה הגיל כיאילו פאק מה זה מה שיפריד בינינו
נראלי שזה הדבר שגרם לי לא לשחרר ממנו כי הרגשתי שיש בנינו עדיין אהבה ולא הייתי מוכנה לוותר
אחרי תקופה שלא דיברנו כי נפגעתי הוא שלח הודעה הודעה שטילטלה אותי כי פשוט עד שירד לי ממנו זה חוזר
הוא שוב את המילים הכי יפות
שוב מבטיח הבטחות ואז מנתק קשר ואני שוב נפגעת
אני כל החיים נפגעתי מאהבה גם בגלל משהו שעברתי בילדות ופשוט מגיל כבר 12 חיפשתי אהבה ממקום אחד ולא מהמשפחה התבגרתי כל כך מהר נפגעתי נפצעתי נפשית
זה לא שהמשפחה שלי לא רצתה להעניק לי אהבה פשוט עם כל המריבות של ההורים שלי הם פשוט לא שלטו בזה
אני לא יודעת איך לשחרר אני כל כך רוצה לשחרר וזה פשוט קשה לי אני לא יודעת מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות