חצי שנה של ייסורים קשים ביותר סביב זהות מינית! איך להמשיך הלאה?

אני בן 26 מגיע ממשפחה דתית יצאתי מהעולם הזה בגיל 19 בהדרגה.

בגדול המצוקה שלי היא מחשבות בלתי פוסקות אולי אני גיי.ואם לא אז בי.ואם לא אז הומו לטנטי.

קצת רקע על עצמי נכנסתי לפנימיה ישיבה בגיל 14 וההפרעה צצה לי אחרי מקרה של הטרדה מינית קלה מאחד הנערים בישיבה.
התגובה שלי לאירוע הייתה טראומטית במיוחד התחלתי לפתח פחד שאני נמשך לבני מיני.הרגשתי אשמה, ספקות, פיתחתי לעצמי משפט מנטרה שהייתי חייב לחזור עליו עשר פעמים כדי להרגיע את עצמי.כל זה ואני בן 14.
אחרי חודש של שיחות עם אימי, החרדות פסקו.המנטרות נשארו שנה.אך בדיעבד אני מבין שהחרדות היו עמוק עמוק במגירה סודית.

החיים התקדמו תמיד נמשכתי לנשים התרגשתי מנשים.תמיד חיכיתי שאיזו מישהי יפה תשב לידי באוטובוס ברכבת. (שהייתי ממש קטן היו לי סטיות לראות אותן במקומות שהצנעה יפה להן.מודה ומתוודה):
התנסיתי עם נשים לא הרבה אך גם לא מעט. נמשיך

מאז ומתמיד הייתי ביישן ומופנם.בעיקר מול בנות. מן בושה שאופפת אותי יחד עם ערך עצמי נמוך שלא אפשרו לי לגשת ולהתחיל עם מישהי שמוצאת חן בעיני. עד היום.

לפני כחצי שנה בעקבות עניין שלא צלח עם בחורה החרדות סביב זהות מינית צצו לי שוב.זה התחיל בהדרגה עד שפיניתי להם לצערי את כל היום!!
אני לא מפסיק לקרוא מידע ברשת על אנשים עם מצוקה דומה לשלי כל מישהו מפורסם שאני "חושד" בו אני רץ לבדוק ברשת אם הוא גיי או לא. גברים בפייסבוק נכנס להם לפרופיל, אני ישר חייב לבדוק אם הם הומואים או לא. טירוףףףף.
החרדות צצות בעיקר שאני רואה בחורים יפים ואז המחשבות מתחילת לרוץ. האם אני נמשך לא נמשך. ואם לא נמשך מינית אז אולי נמשך רומנטי? מאחר ואבי שיח' איש עדין ולא היה מספיק תקיף כשהייתי ילד.. לא יודע! אני ישר נכנס לחרדה מטורפת.וזה מעגל אכזרי שלא נותן מנוח.
החרדות שמובילות לספקות גיי/בי/לטנטי , מגיעות מניתוח אישיותי לדוגמא-
*אף פעם לא התאהבתי לגמריי על אף שהיו לי מערכות יחסים מעטות.
*יש לי יכולת אינטואיציה רגשית גבוהה
*חרדה קשה סביב הבטחון העצמי מול נשים מאז ומתמיד.
*אני בחור די פסימי, פגעתי באנשים הקרובים לי כדי להרגיש טוב עם עצמי

תחבר שתי כוכביות והופ הגעתי למסקנה. אולי אני גיי/בי/ לטנטי.
יש לציין שכשחזרתי ממדינה רחוקה הייתה לי חרדה מטורפת שמא נדבקתי באיידס על אף שתמיד השתמשתי בקונדום.חרדה שלא נתנה לי מנוח עד לבדיקה.
לאחרונה נפגשתי עם פסיכולוג סקסולוג שהתרשם מכך שיש לי או סי די שכל פעם חייב להתפרץ על נושא אחר. והפנה אותי לפסיכיאטר שמתמחה בנושא. העניין בתהליך.
בעבר היו לי חרדות סביב מחלות קשות כמו סרטן.או פחד שיקרה משהו למשפחתי, אבל עכשיו זה השיא. אני מכריח את עצמי לקום בבוקר איבדתי את הטעם לחיות ואני לא ילד.עובד כמנהל במשרה מלאה.משדר עסקים כרגיל אבל מפנים חסר אונים!

אני באמת אוהב את הקהילה הגאה.חיה ותן לחיות זה הכל!!! אך אין ספק שקיים בי רתיעה ופחד סביב העניין הזה. יש מישהו שבאמת מזדהה עם מה שסיפרתי? אם כן איך הוא פעל/ה כדי להמשיך הלאה. לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שאני עובר. אבל כנראה שזה מגיע לי):