אני מוצאת את עצמי מטיילת עם הכלבה שלי בחוץ, מסתכלת מסביב, על כל הפרחים והעצים.. האדמה..
וזה מעלה לי מיד חיוך, אני יכולה פשוט לשבת ולהסתכל על הנוף המדהים הזה שעות.
וזה עצוב שהרבה אנשים לא מייחסים לזה חשיבות..
היום מה שCool ומלהיב זה רק הטכנולוגיה שיש היום.
אני בנאדם מאוד חברותי, סקרן, אוהב ובעיקר חייכן.
עד שאני שומעת ורואה מקרים של התעללויות ורצח, זה מיד שובר אותי, זה מוריד כל הרצון פשוט לחיות.
קשה לי לקבל את זה שיש באמת אנשים רעים בעולם.. לכרות ראש של בנאדם? להתעלל בבנאדם עד מוות? לאנוס בחורה בכה אכזריות?
כל כל הרבה מקרים מזעזעים קרו לאחרונה..
והכי עצוב, שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו באופן הכי לא צפוי.
אני מרגישה אשמה ועצבות כשאני צוחקת ומחייכת שיש כל כך הרבה אנשים שסובלים עכשיו..
מרגיש לי שאני פשוט לא בנוייה לעולם הזה עם כל הרוע שיש פה.
אם זה החיים, לא הייתי אומרת שהם "מתנה".
איפה התמימות? הטוב לב? האהבת חינם?
אני יודעת שלא באמת העולם השתנה לטובה בזמן הקרוב או בכלל.
אבל איך אני אמורה להסתכל אל החיים עכשיו?
איך לשמוח מבלי להרגיש עצבות בו זמנית?
עצוב לי, רע לי, בא לי לבכות.. אולי חלק יחשבו שאני לוקחת את זה קשה מידי, אבל אם יסתכלו על זה לעומק, יבינו שאי אפשר לקרוא לזה "שגרה", "הרגל".. ואין מילה אחרת יותר מעצוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025