קודם כל תודה לכולם .
אני אציג את עצמי אני בת 24 עוד מעט
במהלך החיים שלי בתיכון היו לי הישגים די טובים והייתי אחלה,היו.לי חברות והייתי די מאושרת ושמחה
הייתי אוהבת את כולם ונאהבת על ידי החברה
רק שיש תפנית בסיפור ,כשהגעתי לצבא קרה דבר ארור ובמהלך השירות חוויתי חוויה לא נעימה בלשון המעטה מצד המפקד האישי שלי שהיה משפיל וקר עליי בצורה מגעילה, תמיד הרגשתי שמשהו לא בסדר ביחסים בינינו אבל התעלמתי רק שזה היה מאוחר מדי וכבר נכנסתי למרה שחורה רזיתי בצורה קיצונית ולציין שהיתי בבסיס סגור ככה שאם לא אכלתי בזמן אין אפשרות לאכול שוב ,לא היה לי תיאבון והייתי בוכה בלילה כל ערב והכאב היה בלתי נסבל
כתוצאה מזה שלא אכלתי ונכנסתי לדיכאון התפקוד שלי היה ירוד ועד היום אני לא מבינה למה הוא דרך עליי ככה.
בסופו של דבר סיימתי את השירות שלי אבל בצורה הכי לא נעימה שיש.
כתוצאה מכל הלחץ שנה אחרי השיחרור חוויתי טראומה קשה שהובילה לכך שאושפזתי עד היום אין לי מושג מה ולמה ואיך,רק ידוע לי שאמרו לי שישנתי והייתי צועקת ומפוחדת ומבוהתת כאילו רודפים אותי
ממש הרגשתי שהצבא רודף אותי ומנסים להיפטר ממני
מפה ואילך חיי הפכו לגיהנום הסתבר שלקיתי בפוסט טראומה חיים בין מציאות לחלום ,אני פה אבל שם.
ניסיתי להשתקם אבל לא הולך לי כל כך והחברות במרכאות , לא באמת היו שם כשהייתי צריכה אותן ואפילו צחקו וריכלו עליי בסתר
תמיד הרגשתי בלי לעליב שהן מקנאות בי אבל אני מטבעי לא נתתי לזה למשוך אותי למטה
ממש נוכחתי לדעת שהן שמחות שעכשיו ידן על העליונה ואני המסכנה שלא מתקדמת לכלום
אני לא אחת בכיינית וזה ממש לא מזיז לי מה הן חושבות עליי אבל עצם העובדה שהן לא ראו בעין טובה את ההצלחה שלי בחיים ומכניסות לי חרב לנשמה דווקא כשקשה לי מעיד על זה שהן היו צבועות ותמיד ישארו כך
השאלה שלי ככה
אני לא רוצה להשפיל מבט ,איך אני יכולה להתקדם הלאה בחיים שלי ולהצליח למרות המשבר
והאם הייתן נשארים בקשר עם חברות פלסטיק כאלה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות