היי,
השתחררתי לפני כמה חודשים משירות בבסיס סגור, וכמו שציפיתי, לגור בבית עם אמא שלי הפך לבלתי אפשרי.
השנאה בינינו לא דבר חדש, היא אישה לא בריאה בנפשה שעברה דברים קשים ומשליכה אותם עליי. עם כל זה עוד יכלתי להתמודד, עד שהיא אכזבה אותי והפנתה לי את הגב בתקופה הכי קשה בחיים שלי, ובגדול הפכה את החיים לגיהנום. הרגש הזה אליה בלתי הפיך, ואין מבחינתי שום דבר שאני או היא נוכל לעשות כדי להסדיר את היחסים.
ולפואנטה- אני שוקלת לצאת מהבית למען השפיות שלי ולעבור לגור עם שותפים.
הבעיה שאני חוששת שלא אוכל לממן את כל ההוצאות של מגורים לבד, וגם לממן תואר שאני עתידה להתחיל ב2020, וגם עדיין לשמור על איזשהי רמת חיים סבירה ולא לפחד להוציא כסף על יציאות עם חברים, וכל זה- עם אפס עזרה כלכלית.
אני כבר עובדת ב2 עבודות, ומגיעה לבערך 6000 כל חודש.
אחי הגדול עבר בדיוק את אותו הדבר עם אמא שלנו, וחי איתה שנה שלמה עד שהצליח לחסוך מספיק כסף כדי לצאת מהבית. הוא ייעץ לי לסבול בשקט, לגור איתה ולחסוך את הכסף הזה, כדי שאחר כך לא אתקע באמצע הלימודים בלי כסף לסיים את התואר, ויש בזה משהו. ומצד שני, אני מתחילה לחשוב שלאושר שיבוא עם הנתק ממנה אין מחיר...
הייתי רוצה לשמוע את דעתכם, ואולי את החוויה של אנדים אחרים שעברו משהו דומה.
לצאת מהבית בכל מחיר? או להשאר ולחסוך בשביל שיהיה לי תואר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות