אני יודע שהתנהגתי כמו מטומטם פעם אבל למרות זה אני מקווה שיהיו פה כמה שפחות תגובות שיפוטיות -
בתיכון הייתי עם מישהי בכיתה, בקושי הכירו אותה או ידעו עליה דברים חוץ מהשם.
אני הייתי ההפך הגמור כל אחד הכיר אותי בשכבה ובעיר והייתי בעמדה של כוח
שהיא הייתה עוברת במסדרון הייתי צוחק עליה (בעיקר על המראה), מזלזל בה ונותן לה להרגיש רע
עברו השנים וראיתי אותה במקרה במציאות (כמעט ולא זהיתי) והיא הייתה מדהימה. לא רק מבחינת המראה גם מבחינת הביטחון העצמי שלה ומה שהיא היא נראית בן אדם אחר לגמרי
איך שראיתי אותה הכל חזר אליי והתביישתי במה שעשיתי לה עד כדי שהתחמקתי והתפללתי שלא תזהה אותי.
הרגשתי שאני חייב לבקש ממנה סליחה אז חיפשתי אותה באינסטגרם ושלחתי לה הודעה והיא סלחה לי
משהו כמו שבועיים הסתכלתי לה כמו סטוקר באינסטגרם וששנשבר קצת הקרח בשיחות הצאתי לה לשבת לבירה אבל היא לא רצתה וששאלתי למה היא אמרה שזה בגלל מה שהיה פעם. אין לה בעיה שנדבר לפעמים והיא לא כועסת אבל היא לא רוצה לצאת איתי לדייט.
יצאתי שוב לאותו מקום שראיתי אותה בו(היא עובדת שם) ולא הורדתי ממנה את העיניים כל הערב.
אני מבין שיש בה את מה שאני רוצה בבת זוג שלי ושדווקא הילדה שנראתה לי הכי מוזרה ושקטה נראית לי הדבר הכי מיוחד והכי מתאים לי
יכול להיות שזה צחוק הגורל.או הקארמה אבל אני רוצה אותה יותר מכל בחורה אחרת שרציתי לפני.
עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות