היינו 3 שנים ביחד ! היא האהבה הראשונה הבאמת רצינית שלי ואני שלה, האישה שבאמת בלב שלם אני יכול להגיד שהיא אהבת חיי , מישהי שאני יאהב תמיד, שתמיד תהיה לי פינה חמה בלב בשבילה, מישהי שגם אחרי 10 שנים אם אני אראה אותה ברחוב יצבוט לי בלב, מי שרציתי שתהיה אמא לילדים שלי
הזוגיות לא הייתה מושלמת, היו ריבים והרבה, היו הרבה פרידות קצרות.
אבל עדיין אהבנו אחד את השניה כלכך..
עבר חודש מאז הפרידה, נפרדנו כי כבר די זה לא כמו פעם והיינו רבים הרבה והריבים היו מתפוצצים בדיבור לא יפה (יותר מהצד שלי) אבל בכל זאת הרבה דברים לא הסתדרו בזוגיות והכי כואב זה שנפרדנו לא כי הפסקנו לאהוב או מתוך ריב אלא בגלל שפשוט הזוגיות לא הולכת ולא מסתדרת עם כמה שניסינו המון פעמים, בשנה האחרונה זה היה יותר שניסינו להילחם על הזוגיות מאשר באמת להנות ביחד או משהו
חודש מהפרידה ואני לא מפסיק לחשוב עליה
מרגיש כלכך ריק כאילו משהו בתוכי פשוט מת, מת ואני חצי בן אדם, יש לי חברים, אני מבוסס כלכלית יחסית טוב לגיל שלי, לא חסר לי דברים מסביב, אני מתאמן בחדר כושר , הולך לים הרבה פעמים להירגע עם שירים של רוגע בשמש, בערב יוצא עם חברים קרובים שלי.
אבל בסוף כל יום כמה כמה שהעסקתי את עצמי , אני עדיין חוזר לאותה מיטה, לבד, חושב עליה , מרגיש מת מבפנים, ובוכה..לא מתבייש להגיד שאני פשוט בוכה לכרית, בלילה בוכה ובבוקר כשאני קם בהרגשה הכי מגעילה בעולם כאילו הלב שלי נחצה לשתיים אני עוד פעם בוכה..ובאמת תרתי משמע מרגיש כאבים בלב.
כמה שאני מעסיק את עצמי ויוצא, ומשתף חברים , ובמשך היום כשאני מתאמן ויוצא אני פחות חושב עליה , אבל אם יש לי 10 דקות פנויות שאני לא עושה כלום, הכל צף לי בראש ואני נשבר, יש לי ידידות ואני מדבר עם בנות
אבל לא רוצה כלום ולא להכיר אף אחד
..ועדיין בסופו של יום אני חוזר הביתה ומתפרק על הכרית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות