חברות חד צדדית, איך להתמודד עם המצב?

הגעתי לגיל שאני מנסה להבין ולהסתכל אחורה ולראות איפה טעית? מה לא בסדר בהתנהלות שלי? מה אני עושה שלא עובד לי?

הגעתי לגיל שלא נשאר לי שום חבר מלבד אחד (שזו חברות של שנים רבות ומתנהלת בלונג דיסטנס ריילישניפ , לא על בסיס יומי)

אני טיפוס מאוד חברותי שגם מהר מאוד נפתח בפני אנשים.
כשאני כבר מתחבר אל מישהו ואני אוהב אותו ויש קליק אני מוכן לעשות ולתת מעל ומעבר אל אותו אדם מה שתמיד מתברר בדיעבד כמקור להיפגע אני מאוד רגיש ובדרך כלל מצפה ליחס זהה וכנראה שאני מצפה ליותר מידי אבל זה באמת נראה לי לגיטימי אחרי כל מה שאני נותן לאותו חבר. (עכשיו זה לא מדובר במשהו ספציפי. זה כבר זמן רב שאני מרגיש שאני מאוד בודד ולא מצליח לרכוש חברים חדשים.
באמת שאני לא יודע מה לא נכון בהתנהלות שלי שלא גורם לאף אדם להתעניין בי , לרצות בחברתי, לרצות לנהל איתי קשר,.
אם לא עבודה ולא משפחה הטלפון שלי יכול להיות על שקט ימים ואפילו שבועות שלמים על מצב שקט.
זה מצב מאוד מתסכל ומאוד קשה כי ככל שאני מתבגר והרבה לבד אני נכנס למחשבות בהן אני אהיה אדם שיאלץ להיות אדם שקוף כזה שהחברה פלטה לשולים
וזה ההפך ממי שאני הייתי כבחור צעיר וההפך ממי שאני בעבודה
ההפך הוא הנכון אני אדם שמושך הרבה אש גם כשאני מתחת לרדאר ולא בקטע טוב
אני באמת מרגיש שאני עם הגיל הופך לנכה חברתית

יש לציין שכבר מעל חמש שנים שאני חיי בארה״ב מאוד קשה היה לשמור על קשר עם אנשים שהכרתי בארץ
וכאן אני מרגיש שהכל צבוע ואין אמת בהכרות אם אנשים
מצד שני יש אנשים שהכירו פה והחברות בניהם היא בלתי ניתנת לפירוק ומרגע שהכירות קשרו את גורלם (ולא בקטע של זוג רומנטי אלא חברים)
המצב שלי כרגע מאוד מורכב זה לא הפן היחידי הפן הזוגי גם כן לא מצליח כאן
הלבד הזה גורם להרבה חרדות
הםחד לחזור גובר ואיתו באים רק מחשבות שליליות מה אעשה איך אתפקד , במה אני יעבוד אם אני יסתדר או לא
מה יהיה חברתית
והלופ הזה זרוע בפחדים שבלתי ניתנים לריסון ובעיקר משתלטים על עלי במועקות לחץ וחרדה וכל זה מרגיש שאני נגד העולם כי לא משנה מי אני אחלוק איתו את זה אף אחד לא יבין אותי
זר לא יבין את מה שאני עובר פה
וזה באמת על קצה המזלג
מרגיש אבוד ולא יודע מאיפה להתחיל לאסוף את עצמי ואיך לעזאזל היא הדרך הנכונה להתנהל
אני מנסה כל הזמן להתנהל חכם ולא צודק למרות שאני בולע פה הרבה צפרדעים ובהרבה סיטואציות אחרים היו שוברים את הכלים ולא נותנים לאף אדם להתנהג ולהתייחס אליו כמו שני עובר פה
אני הרבה פעמים מסתכל אחרוה ואומר לעצמי שאכל אדם אחר היה מרים ידים
אני יודע שכל מה שעברתי צריך רק לגרום לי להבין שזה חישל אותי והפך אותי לא יותר חזק אבל זה לא מרגיש ככה ואני לא מצליח להאמין בזה
אני רק מרגיש שהנסיונות שהחיים מזמנים אותי נותנים לי להתודד כל הזמן אם מצבים כמעט בלתי אפשריים ואני לא מוותר ולא מתייאש אבל זה כבר מתייש ובלתי נסבל
מרגיש שהכל סוגר עלי