לפני כמה חודשים התחלתי לעשן גראס, עכשיו אחרי שאני מעשן אין לי את ה-היי שכולם מדברים עליו אלא להפך יש לי דאוון האחושיליג דאוון שבא לך להתאבד, דאוון שאתה מאבד את השפיות ואתה חושב על זה שאתה איזה איש מפגר ואידיוט שלא יודע מה הם הגבולות שלו, עכשיו בעישון זה עוד בסדר אתה מדליק את הדברים קצת אחורה לאיזה פינה חשוכה בראש ומנסה להמשיך האלא, אבל הקטע הדפוק שזה לא עוזב אותך כמה שבועות אחרי זה, וזה מוריד לך את הבטחון העצמי והכי גרוע זה מוריד לך את החשק לחיים,מה אומרים שכדאי לעשות?, (לפרוטוקול אני אף פעם לא הייתי איש אובדני או משהו בסגנון להפך הוא הנכון אני תמיד הייתי זה שעוזר, הייתי לוחם ב"צוק איתן" בתוך סג'עייה וכל כך התגעתי בתרומה שאני נותן למדינה, אחרי זה המשכתי להיות חובש בתאג"ד והצלתי אנשים פיזית,) ונהנתי מהחיים אבל אני לא יודע אם זאת כאפה מציאות או הזייה יתרה שלי עם עצמי, ואין אני לאט לאט לא עושה כלום עם עצמי ושום דבר לא מרגש אותי מספיק, אני אשמח לדעה, עצה או אמירה תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות