היי, אני עובדת בתור פקידת קבלה במשרדי הייטק של חברה מאוד קטנה. עובדים איתי בערך כ7 אנשים, ורובם הם אנשים מבוגרים ממני יחסית (הכי צעירה שם בת 35 והיא כבר אמא לילדים). יש שם אחת בת 40, רווקה, מתוסבכת מאוד , ממורמרת עם בעיות בריאותיות של אישה בת 70. היא מוצאת בי נחמה ומספרת לי על הצרות שלה - ובכללי על כל הדברים שקורים לה בחיים. אני בן אדם מאוד סבלני וקשוב, ויודעת לגלות אמפתיה . הבעיה היא שהבחורה הזו כבר מעיקה עליי מאוד. כל יום היא מספרת לי סיפורים לא מעניינים, מתלוננת ומתבכיינת, ובוא נגיד שהיא לא לגמריי מתעניינת בי ככה שאין לי לפחות מקום משל עצמי "לפרוק" ולהרגיש שיתוף. בהתחלה הייתי סופר נחמדה אלייה ומנחמת והקשבתי להכל ונתתי עצות - אבל עם הזמן הבנתי שאין ככ התקדמות ואין עם מי לדבר. הבעיה היא שהיא התרגלה ועדיין ממשיכה לדבר איתי ולבכות לי - וכבר אין לי סבלנות לזה. ממש התחלתי לסבול לראות ולשמוע אותה. אני יודעת שזה לא נחמד מצידי, ובהכי אובייקטיביות - גם לא מתאים לי בכלל. (היא תמיד אומרת לי שאני סבלנית וקשובה ואיזה מקסימה אני.) אבל זה ממש מעיק עליי. אני מרגישה שזה מוריד אותי ומתחיל לדכא גם אותי. אם הייתי רואה שהיא מתפתחת, מקשיבה, מנסה להשתנות, הייתי הכי מתלהבת - אבל היא בעייתית ברמות ורק טיפול מקצועי יעזור לה. אני לא יכולה לבוא ולהגיד לה - כי היא תעלב ואני לא יודעת איך תתמודד עם זה. (היא גם חיה בסוג של הכחשה - מבחינתה כולם בעייתים והיא בסדר גמור, העולם נוראי וקשה והיא נותנת את "כל כולה".) וכשאני מנסה לרמוז לה בתנועות גוף שאני פחות מעוניינת להקשיב, היא ישר מתחילה - " מה זה? נמאס לך ממני? את עושה פרצוף?" ואני ישר מכחישה ועושה כאילו הכל בסדר. אני ממש לא יכולה לראות אותה יותר!!!!!!! עצות איך להתמודד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות